יום ש' 24/10/2020 | 20:08
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > כנגד ארבעה בנים

מאת: גדליהו ואליעזר רחמן

א. דניאל גולדשמידט בספרו "הגדה של פסח ותולדותיה", מוסד ביאליק ירושלים תש"כ, משווה מקורות שונים בתלמודים ובמדרשים עם נוסח ההגדה. אין מחקרו שולל את האפשרות כי החלפת תשובות ושינויים בתשובות הם מעשה מכוון של עריכה. במאמר זה רק נשווה את הנוסח בתורה עם הנוסח בהגדה וננסה להשיב על שאלות אחדות מן הבחינה ההגותית.
ב. שאלתו של החכם בהגדה היא: "חכם מה הוא אומר, מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' א-לוהינו אתכם: ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח, אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן". השאלה המקבילה במקרא היא: "כי ישאלך בנך מחר לאמור מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' א-לוהינו אתכם: ואמרת לבנך, עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה: ויתן ה' אותות ומופתים גדולים ורעים במצרים בפרעה ובכל-ביתו לעינינו: ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את-הארץ אשר נשבע לאבותינו: ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' א-לוהינו, לטוב לנו כל-הימים, לחיותנו כהיום הזה: וצדקה תהיה לנו כי-נשמור לעשות את-כל-המצווה הזאת לפני ה' א-לוהינו כאשר ציוונו" (דברים, ואתחנן, ו, כ-כה).
בהגדה אנו קוראים: "רשע מה הוא אומר, מה העבודה הזאת לכם: לכם ולא לו. ולפי שהוציא את-עצמו מן הכלל כפר בעיקר, ואף אתה, הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, לי ולא לו, אילו היה שם לא היה נגאל". המקבילה במקרא היא:"והיה כי-יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם: ואמרתם זבח-פסח הוא לה' אשר פסח על-בתי בני-ישראל במצרים בנגפו את-מצרים ואת-בתינו הציל ויקוד העם וישתחו: וילכו ויעשו בני ישראל כאשר ציווה ה' את-משה ואהרון כן עשו:". (שמות,בא, י"ב, כ"ו-כ"ח).
התם שואל בהגדה: "מה זאת?" ומשיבים לו: "ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים". ואילו במקרא אנו קוראים: "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה-זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים: ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים מבכור אדם ועד-בכור בהמה, על-כן אני זובח לה' כל-פטר רחם הזכרים וכל-בכור בני אפדה: והיה לאות על-ידכה ולטוטפות בין עיניך, כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים:". (שמות, בא, י"ג, י"ד- ט"ז).

באשר ל-שאינו יודע לשאול מובא בשמות פרשת בא: "והגדת ל-בנך ביום ההוא לאמור, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. והיה לך לאות על-ידך ולזכרון בין עיניך, למען תהיה תורת ה' בפיך, כי ביד חזקה הוציאנו ה' ממצרים. ושמרת את-החוקה הזאת למועדה מימים ימימה: (י"ג, ה- י'). ואילו בהגדה כתוב: "את פתח לו. שנאמר, והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים".

ג. שאלות מן הבחינה ההגותית:
1) נוסח ההגדה לתם ו-לשאינו יודע לשאול, לקוח כולו מנוסח התורה. נשאלת
אפוא, השאלה: מדוע יש החלפות ושינויים ביתר התשובות?
2) היש משמעות לכך שהנוסח המקראי המקביל לתשובות הניתנות בהגדה לתם
ו-לשאינו יודע לשאול, מוזכר בעת הנחת תפילין?
3) מדוע כוללת התשובה לרשע בהגדה חלק מהדברים הנאמרים שם לזה
שאינו יודע לשאול?
4) מדוע יצא הקצף על התבטאות הרשע "לכם" ולא על התבטאות החכם "אתכם"?
5) מדוע אותו חלק מהמקבילה לתשובת התורה לחכם על ההוצאה ביד חזקה
ממצרים, הושמט בנוסח תשובת ההגדה לחכם?
6) מדוע כתבה התורה בשאלה המקבילה לשאלת החכם בהגדה "בנך" בלשון יחיד,
ואילו בשאלה המקבילה לשאלת הרשע - כתוב "בניכם" בלשון רבים? כלום לא
ראוי היה יותר שיהיו רבים שבתוכנו הבנים החכמים, ואילו הרשע שבתוכנו יהיה
יחיד בודד?
7) הייתכן שארבעת טיפוסי הבנים אמורים להימצא בכל בן, במינונים שונים?

ד. הצעות לתשובות:
ל-1 ) המטרה החינוכית היא כי נגיע בע"ה לכך, שכל בנינו יהיו תלמידי חכמים. על כן, התשובה בהגדה לחכם "...עבדים היינו", מוקדמת וניתנת כבר בפתיחה לכל הבנים, כולם כאחד, עוד לפני ההבדלה בין טיפוסים שונים של בנים. ועוד נשלים בסוף מאמרנו.
ל-2) קבלת עול המצוות לשמור ולעשות, המסומלת במצוות הנחת התפילין, היא תנאי מוקדם להצגת שאלות מתוחכמות מבפנים, בתוך הכלל - בתוך המחנה; ולא חלילה - כתחכומו של הרשע, העלול להוציא עצמו מן הכלל.
ל-3) בתשובה לרשע של ההגדה נאמר "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". למעשה, זוהי הקדמה לדברים המופנים שם לזה שאינו יודע לשאול. להקדמה זו יש ערך של רפואה מונעת. חובה להדריך את זה שאינו יודע לשאולו כיצד להזדהות עם האבות ועם המסורת שהנחילו לנו. ההתרשלות בהדרכתו ובחינוכו של "שאינו יודע לשאול" עלולה להסיטו מן הדרך הישרה ולהפקירו להיות מנוצל בידי רשעים ככלי שרת, העושה רע בעל כורחו. עלינו אפוא לנקוט משנה זהירות שלא יהיה הבן "שאינו יודע לשאול " מתחבר לפח שטומן לו הרשע. לכן כבר בתשובה לרשע מתרקמת ההבהרה לדברים שייאמרו מאוחר יותר לשאינו יודע לשאול.
ל-4) חכם מכליל עצמו תחילה בין המקבלים על עצמם עול מלכות שמים כמשתמע מהאמירה "אשר ציווה ה' א-לוהינו".
ל-5) לחכם די להשיב ברמז. התשובה שניתנה גם לו בפתיחה לכל הבנים - "...עבדים היינו... ויוציאנו ה' א-לוהינו משם ביד חזקה...", מספיקה לו לחכם גם כשנאמרת פעם אחת. לעומת זאת, אפשר להאריך לו בלימוד הילכתי של "החוקים והמשפטים" - כרצונו וכיד כשרונו, עד פרק י' משנה ח' (במסכת פסחים) הפותחת בהלכה "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן"; משנה ט' באותו פרק חותמת את המסכת.
ל-6) בן תלמיד חכם כמו החכם הלומד תמיד, נמצא בראש סולם הבנים. רק מעטים מעפילים עד שם. הסולם מוצב ארצה ובתחתיתו מצויים הרבים. קל יותר לגייס תמיכת המונים למעשי רשעות של הרס והחרבה. קשה מאד לגייס יחידי סגולה להתאמץ לקנות חכמה כמו התלמיד-החכם, הרואה עצמו לעולם כלומד בדרך הארוכה, ואיננו מחזיק טובה לעצמו.
ל-7) ארבעת הבנים - הם ארבעה טיפוסים אפשריים של בנים, כאשר חלק מכל טיפוס מצוי בגווני הפנים השונים בנפשו ובישותו של כל בן יחיד כשלעצמו. הצרוף המסוים המורכב מארבעת הטיפוסים השונים מקנה זהות מיוחדת וקירבה חזקה יחסית לאחד מתוך הארבעה.
נוכל עתה לחתום ולסיים מאמרנו בתשובה משלימה לשאלה 1) : ההחלפות והשינויים בתשובות לחכם ולרשע הינם כורח חיוני לפי התמורות שחלות בנתונים המאפיינים כל דור ודור וכל חתך בזמן. אמנם כן, המסגרת הנצחית של מצוות שכליות ומצוות שמעיות (וכידוע, כבר לימד רבנו סעדיה גאון, כי בכל מצווה שכלית יש נופך שמעי, וכן גם להפך, דהיינו במצווה שמעית יש שיעור מסוים של צד שכלי) תשמר לעד כחטיבה מלוכדת ומאוחדת. אולם, בתוכה ובמסגרתה, מן הראוי, לאמץ לעצמנו חילופים ושינויים של הגשת התשובות, - לשאלות נצחיות, בהתאם לנתוני העתים המשתנים.
לסיכום, החלפת התשובות בנוסח הגדה היא מעשה מכוון של עריכה שאוזניה דרוכות וקשובות לדופק הזמן.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008