יום ו' 30/10/2020 | 4:27
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > "תהיו מורים ותשתקו!"

מאת יוסי שריד 

אם חינוך הוא עיסוק בטוב וברע, באמת ובשקר, אז אין חינוך ללא פוליטיקה. בבתי הספר שלנו נשמרים מפוליטיקה, נשמרים מחינוך
כאשר מאן דהוא מזהיר מפני פוליטיקה בכותלי בית הספר, הוא בעצם מתכוון לאסור על חינוך – "תהיו מורים ותשתקו!".
יש כאן אי־הבנה גמורה של המושג "פוליטיקה". אין דבר שאינו פוליטי, ואם יש דבר כזה הוא חסר משמעות ואינו שייך לחינוך כלל. עצם ההבחנה בין טוב לרע היא פוליטית במהותה, ומלווה אותנו מיום שאכלנו לראשונה מעץ הדעת טוב ורע בגן העדן; ומאז אנחנו עפר ואל עפר נשוב. ומההבחנה הראשונית הזאת נגזרות הבחנות משנה: מותר ואסור, במזיד ובשוגג, כשר וטרף, ראוי ופסול. כל שאלה ערכית ומוסרית מזמינה תשובה פוליטית וכך גם שאלה פרקטית, שתשובה ניתנת לה על פי סולם עדיפויות וקדימויות – איש־איש וסולמו.
המחנכים שהוזהרו הבינו – שומר נפשו ירחק – והם באמת מתרחקים מכל סוגיה שיש עמה מחלוקת. בית הספר, שהיה אמור לשמש זירה עיקרית לשיח ערכי פתוח ומפרה, הופך להיות בועה מנותקת, שבינה לבין מציאות החיים אין שום קשר; והמחנכים הופכים להיות "עובדי הוראה" בלבד, במקרה הטוב. בית הספר הוא היום השטח הסטרילי של החברה הישראלית, ששום תובנה חשובה לא תצמח בו; והמורה הוא האיש האילם שלה.
מי המחנך שיתחב ראשו בין ההתנחלויות – כן להקים־לא להקים, לבנות־להקפיא? מי ירצה להתרסק על סלע המחלוקת הזה? ועוד חסר לו, למורה, שלא רק יעורר את הוויכוח, אלא גם יביע את דעתו שלו. מעטים ניסו, ועד מהרה נשטפו במבול של נזיפות ואף איומים, והרבים קלטו את המסר; מוטב להם שלא להסתבך, לא כל אחד יכול להרשות לעצמו להתעמת עם משרד החינוך או עם מנהליהם ומפקחיהם או עם הורים נרגנים או עם כל אלה יחדיו.
"לא נורא", אומרים האומרים, "לא מוכרחים לפתוח את שער המוסד ואת דלת הכיתה לכל הרוחות הרעות שמנשבות בחוץ. עדיין נותרו לא מעט נושאים לענות בהם – כולם ברומו של עולם, ולאו דווקא בתחתיתה של הפוליטיקה העכשווית". זאת אשליה, זאת רמייה עצמית. אין נושאים כאלה!
ניקח לדוגמה את נושא האחריות: לכאורה נושא מוסכם ושווה לכל נפש, אין עליו ויכוח. הכול מסכימים לכלל המחייב כל אדם לשאת באחריות למעשיו; לא נכון להשאיר כישלונות ומחדלים ביתמותם בתירוצים מתירוצים שונים. הכול מסכימים שאין לקבל גלגול אחריות מפתח לפתח עד שהיא תועה והולכת לאיבוד; לתלות את קולר האחריות שלך בצווארו של מישהו אחר או לפזר אותה עד דק – הרי זה מנהג מגונה.
רק לכאורה מוסכם. אם יעז המחנך וייכנס לעובי הקורה – יביא דוגמאות מוכרות מהחיים – הוא מסתכן. כל דוגמה כזאת היא פוליטית, אם נרצה ואם נמאן. ואם יסתפק בהרצאת דברים מופשטת, גם אז ייתנו בדבריו סימנים: הוא ודאי מתכוון לפלוני או לאלמוני, זה לגמרי ברור. ומה יעשה המסכן אם תלמיד מתלמידיו שיודע לשאול יקשר בין ההלכה לבין המעשה האקטואלי, ויש גם תלמידים שיודעים להשיב.
התמימות והערטילאיות לא יועילו לו. הנה דוגמה נוספת משעת מחנך או שיעור באזרחות: המורה מבקשת לדבר על חשיבותו של ניקיון הכפיים בכלל ובשירות הציבורי בפרט או על חשיבות האמון של אזרחים בהנהגתם. יש התנגדות? אין. וגם אין מתנגדים לתוספת: לא רק ניקיון כפיים, גם ניקיון דעת. מתחילים בשיעור.
אך עד מהרה מתברר שעלינו על שדה מוקשים. פתאום צצות ועולות להן דמויות חיות שיש להן שמות פרטיים ושמות משפחה, וכל אחד משתייך למפלגה זו או אחרת. הרי רק באותו שבוע התפרסמה השערורייה בכותרות הראשיות, והיא נדבקת לשיחה בכיתה ואי־אפשר להפריד בין הדבקים; מאוחר מדי.
התלמיד חוזר הביתה; מספר להוריו מה למד היום בבית הספר. אמא ואבא נרעשים ומתקוממים. המורה הזה, המורה הזאת, הם לא כל כך תמימים כפי שהם נראים ונשמעים; מזמן חשדנו בהם. מה המורים האלה חושבים לעצמם, שהם ישחיתו את נפש הנוער בדיבור שלוח רסן על שחיתות ומושחתים?! שהם ישטפו את הילדים שלנו בפוליטיקה ויקלקלו לנו אותם?! לא בא בחשבון! אבא ירים מיד טלפון ללשכת השר או ללשכת ראש העיר, ואמא תדבר עם המנהל. צריך לשים לזה סוף.
בית הספר חייב להיות מעורב ומעורה, מעודכן ומעניין, כדי להיות רלוונטי ולא להתאבן. תנו למורות ולמורים לפתוח את סגור לבם ואת הפה, כדי שיוכלו לפתוח לילדים שלכם את הראש; תנו ל"פוליטיקה" לעבור את המפתן. בכל מוסד חינוך ראוי לשמו ולייעודו יינטע מחדש עץ הדעת אשר פריו ייתן בעתו; זה מוכח. אל תניחו לאדישות ולפסיביות, לפחדנות ולהשלמה שלכם, לעבור בתורשה לילדיכם – לסרס אותם ולעקר את מוריהם.
ואל דאגה: דיון גלוי ופתוח הוא תמיד חינוכי ובטוח יותר מסודות ושקרים ומסרים כפולים. ואין שום סתירה בין ערכיות לבין הישגיות, כפי שמספרים לכם לפעמים. בדיוק להפך: כל המחקרים המקומיים והבין־לאומיים מוכיחים שהן תואמות ומשלימות זו את זו. ככל שהילדים יהיו "מחונכים" יותר ומאולפים פחות, הם גם יצטיינו יותר בלימודים. תלמידי ישראל מתקשים בחומר, כי אין רוח, ובִּקעת החינוך מלאה עצמות. התחיינה העצמות האלה? 

מתוך אתר הסתדרות המורים

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008