יום א' 25/10/2020 | 3:56
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > אל תיתן לי להפריע לך - הרהורים על בעיות קשב וריכוז

מאת: שרגא חנוך

הפרעת קשב וריכוז" ... ואי ואי איזה פחד איזה הפרעה... היום כולם מחזיקים ממילים .. עשו את המילים אלילים.. טוב, נו אם יש לו "הפרעת קשב וריכוז"... משהו "נוירולוגי", "גנטי", אז באמת יש כאן בעיה רצינית ואנחנו כבר נבדוק ונאבחן ויש לנו גם טיפול.. אל תדאגו הורים יקרים, יש לנו הרבה שיטות טיפול.. וגם כמובן שיש לנו כדורים.. אנחנו נתחיל ונראה את ההשפעה. קאפיש?
אז מה יש לנו ?
" הפרעה". איזה הפרעה? קשב וריכוז, דיסליקציה דיסקלקוליה היפראקטיבי רגישות יתר היפר סנסטיבי.. יש עוד משהו להלביש על הנשמה המתוקה שלך? של ילדך? אה אני סתם מגזים? הרי אנשים באמת סובלים מזה... 

 החברה האלה כל כך צריכים מישהו שלא קונה את כל המילים האלו , לא מתכחש לחיים ולבעיות אבל מביט להם בעינים ורואה את זה שיש לו את "ההפרעה" כביכול..מסוגל לראות אותו ולא את "ההפרעות" שלו כפי שאובחן .. אני לא אומר לו מה לעשות ולא מפחיד אותו, גם לא קונה את מה שהוא עושה מ"ההפרעה" שלו ביז'נס כזה ( ממנף את "מצבו" לפי מה שבא לו)  את כולם הוא כבר סובב עם הניפנוף שלו "בבעיה" שלו... וקיבל מה שרצה. אבל האם הוא שמח מזה.. האם משהו משתנה אצלו או אצלה לטובה? כלום. 
כל מקרה לגופו, אבל הקושי האמיתי בזמן הזה הוא לא "הפרעת קשב וריכוז" אלא קושי להתאים לדרישות המסגרת..  וזה בא "מהמסגרת " שקובעת את האיבחון..  הפסיכאטריה גם הכינה כבר מפה "מכובדת "ויוקרתית מדעית כביכול לתווך הרצוי והמותאם ואחוזי הסטיה מהתווך הנקבע. המשבצת שנדרש להדחס אליה היא נהיתה קשיחה ומצומצמת ביותר בימינו. כל מי שלא מתיישב בה מייד, מוצא עצמו כבעל הפרעה כי הוא מפריע למערכת. יש גם סיבות עמוקות נוספות, וזה קשור לאיך אנחנו בכלל חיים היום, מה אוכלים מה רואים באיזה אווירה גדלים.. איזה הורים אנחנו? איזה אנשים? איזו משמעות יש בחיינו?  
הילדים המתוקים האלה הם גדלו לתוך העולם הזה שהאנשים בו התרחקו מעצמם מליבם, יחד עם הקושי  הכלכלי שמחייב הורים לא להיות בבית בכלל, אז כשהם באים להפגש עם המורות והמורים וגם הנוירולוג והמאבחנים... אי ייי לאיזה שקשוקה הם נכנסים.

אז קודם כל צריך להתייחס בצורה מכובדת לנער לילד ולמבוגר .. יש לו הרבה כוחות ויכולת עצמית שהוא פשוט כבר זנח אותה מרוב "הפרעות " ואיבחונים וטענות מהמורים וההורים. הוא לא פועל כמעט.. זורם איך שהוא. ואיזה בן אדם יגדל ממנו בדיוק? תגידו מי יכול לחיות שכמעט כל שנותיו נמצא תחת ביקורת, ולפעמים ביקורת במסה מהבוקר עד הערב ואכזבות .. לא תהיה לו הפרעת קשב וריכוז?!...
מישהו בכלל מדבר איתו? נמצא איתו בבעיות שלו? מנסה לעזור לו? מאמין לו? מאמין בו ולא מוותר עליו?
כשאני מקשיב לבחור שבא אלי לפגישה, או את ההורים שלו, מדבר על "ההפרעת קשב וריכוז "שלו. ואני אומר לו  איזה הפרעה יש לך? אתה מקשיב, מאד מרוכז, מסביר את עצמך ברור ורציני, תעזור לי להבין איפה הקשיים? כי עד עכשו אני לא רואה אותם. פתאום הבן אדם מתעורר כמו מחלום, יוצא מהטייס האוטומטי שנדבק לו על הנשמה שלו. ההורים, שבדרך כלל נמצאים בפגישה הראשונה, ככה זזים באי נוחות לשמע דבריי.... "נו מה עכשיו", אני כמו שומע את המחשבות שלהם... 
מהר מאד מגיעים גם למקומות שקשה ולא הולך.. ולדרישות של המערכת, מדברים מאפשרים מתמודדים מגייסים רצון ויוצאים לכיוון חדש.  זה היה נעול ומכוסה אבל למה שהבחור לא ירצה להתחזק ולהגיע להשגים? להנות מהחיים? להרגיש טוב עם עצמו?

פתאום קם לך עוף החול המעולף מתוך הבן אדם ומציב יעדים... מטרות... רעיונות לביצוע מיידי בשטח... זה שעד לפני עשר דקות היה נראה כאיזה שק שגררו אותו לחדר פתאום כבר יש לו שאיפות ויש ל כבוד והוא בהחלט רוצה לגבור על הקשיים שלו ולהתמודד איתם. זה בא ממנו... אז גם ההורים מתעודדים מאד. "או הנה .. מה אמרתי לך כל הזמן"... ואכן יש שינוי, יש חברה שהיו לגמרי אאוט.. והתהפכו וגילו יכולת מדהימות גם בנושא הלימודים. " הקשב והריכוז" הלכו ללמוד קורסים במחשבים השלמות של בגרות... בגרות יפה.. הלכו על הספורט שתמיד אהבו,  או כל דבר אחר שהם אוהבים לעשות, חזרו לזה.
גם בנושא העצבים הכעסים והדיכי הכללי יש שינויים דומים. הכל על הרקע של נתינת החופש לאדם להיות הוא עצמו ולראות אותו מעבר ל"הפרעות" ולמילים שהדביקו לו. כן, אז תלוי איך עושים ובמה מטפלים, והדרך היא לא תמיד זורמת וקולחת..  הוא יבחן אותי אם באמת אני התכוונתי לזה ואם אני באמת מעריך אותו ומכבד אותו ורואה בו בן אדם עצמאי מתמודד... כשיגמור את הבדיקה.. אז הוא כבר פועל מעצמו מייצר ומתקדם ומגיע לתוצאות שנמשכות, וכל זה מרגש אולי הפעם הראשונה בחיים שלו שהוא עושה את זה מעצמו, בכוחותיו שלו. וזה כבר סיפור אחר, מחזק ובונה את הבן אדם. אדרבא הופך אותו כבר ללוחם ואפילו למצליחן. כי הוא היה שם ויצא משם ועשה את זה על בכוחות עצמו..
בזמן האחרון אני חושב על מה שאנחנו קוראים - כבוד. כנראה שזה נחוץ לאיזון הפנימי של הבן אדם שיהיה לו כבוד כלפי לפחות בן אדם אחד נוסף. כבוד שמגיע באמת מתוך העצמיות של הבן אדם, בטבעיות.. לא חיצוני אלא פנימי. כבוד שהוא בעמם נתינת ערך לדברים. שאין את זה אז באמת זה סוג של בדידות. זה כמו איזו נקודה פנימית שאין לה יכולת לבוא לידי ביטוי. וזה אפילו מדכא את הרצון לצמוח ולהאיר ולהיות בכלל. העולם נהיה רדוד ושטחי בלי שיש כבוד שכזה איכותי לאדם נוסף.
אי אפשר לגרום לזה באופן מלאכותי... בטח לא בהפעלת סמכות..
גם לא מדובר על השגים שמישהו השיג מבחינה חמרית או מעמדית... מדובר על זה שאנחנו נחזור להיות אנשים עם כבוד פנימי למה שאנחנו עושים.. וגם להתאמץ על זה.. למען הילדים שלנו ולמען עצמנו.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008