יום ב' 22/12/2014 | 21:47
 
 
 
 
 > למידה דיאלוגית, היבטים נוספים

כותב: אבי בכר
 

שיטת הלמידה הדיאלוגית במהותה הינה הדיאלוג בין התלמידים ומכאן שמה, שיטה זאת אמורה לפתח קהילת למידה אקטיבית, אחראית לתהליך הלמידה, סקרנית, כזאת שתהא בנויה על יחסי גומלין מאתגרים בין המורים לחומר הלימוד ולתלמידים. שיטה זאת מוצגת כאופן לימוד משמעותי ביותר כיום ובולט מעל כל החלופות האחרות, יתרונות רבים לשיטה זאת והן: היא למידה מאתגרת, היא חלופה מרעננת ללמידה השגרתית המשעממת והיא מהנה. ההוראה והלמידה הדיאלוגית כיחידה אחת אמורים לפרוץ את הדפוס השבלוני והטכני של הלמידה, לפתח מפגש מסוג אחר בין המורים, הלומדים וחומר הלימוד, לייצר מעין צוות מורים מחקרי, כאשר כל מורה מפתח "כיתה מחקרית", ואגב כך ניתן יהיה גם לשנות באופן מהותי את מדדי ההערכה והבדיקה הנהוגים כיום. הלמידה הדיאלוגית לכשתוטמע עשויה להפוך את מסלול הלמידה ואת גישות ההוראה לחוויה מתגמלת ומעשירה מאין כמוה שממנה יצאו כל הצדדים הלוקחים חלק בתהליך נשכרים (בכר. א. 2010).

מהו הדיאלוג? מקורו של המונח הפדגוגי המגדיר את שיטת הלימוד הדיאלוגית שאול מהמונח דיאלוג שהוא בעצם דו - שיח = שיחה הדדית, (המונח ההפוך הוא מונולוג שזה בעצם שיח עצמי, רק אני מדבר, או מספר, או מרצה, או מלמד), הדיאלוג הוא כאמור שיחה, זוהי שיחה בין שתי ישויות או אף יותר. מקורה של המילה הוא מיוון העתיקה וביוונית משמעות המונח הוא : דיא (διά) =דרך, ולוגוס (λόγος) = מילה או דיבור. זאת בניגוד להנחה המוטעית שגורסת כי דיאלוג מוגבל לשני אנשים בעקבות תחילת המילה, די (δι), שפירושהּ "דו" "שתיים"(2), ובעקבות המונח העברי. מכאן בעצם נלקחה ההגדרה למונח ולשיטת הלמידה הנקראת "למידה דיאלוגית". (אתר ויקיפדיה בעברית: http://he.wikipedia.org/wiki).

 מהי הלמידה? מושג זה נשמע כה פשוט וברור, אך האם זה באמת כך? מסתבר שהתשובה היא לא פשוטה ואינה חד משמעית כלל ועיקר. במערכת החינוך נוטים להשתמש במונח הזה באופן יומיומי בלי לחשוב עליו פעמיים בהרגשה שהוא ברור ומובן מאליו ובכל זאת קיימות אפשרויות שונות להבנה ולהגדרה של המושג למידה. לדוגמא - מילון אבן שושן מגדיר את המונח למידה כהקניית ידיעות מפי מורה או מקריאה ועיון. ואילו ויקיפדיה מגדיר את המונח למידה כאירוע או תהליך הפנמה של מידע המאפשר הכללה והסקת מסקנות או שינוי בלתי אמצעי בדרכי התנהגות. המידע יתכן שיגיע בדרך של ניסיון, הוראה או תצפית... למידה יכולה להתרחש באופן מודע או גם ללא כוונה של הלומד...

שתי ההגדרות בכללותם שונות האחת מהשנייה ומדוע? השוני נובע מכך שכל אחת מהן משקפת עמדה אחרת לגבי הבנת טבעו של האדם, הילד, התלמיד והבנת מהות החינוך. רוצה לומר שהמושג "למידה" שהוא לכאורה כל כך טריביאלי וברור אינו כזה בהכרח והוא זקוק להבהרה ולהתבוננות. מסתבר כי תהליך הלמידה הוא תהליך טכני סכמאטי שאינו מאפשר פיתוח עושר קוגניטיבי, רגשי או מוטורי אצל כל הלומדים כאחד.

סכמת הלמידה הרגילה היא למידה תלותית = הלומד נשען על מישהו אחר (המורה, המרצה) שאומר לו מה לעשות, מה לחשוב, איך לחשוב, ולפעמים אפילו מה להרגיש ומה לחוות. בתוך המונח למידה ניתן להגדיר שני מושגי למידה:

למידה רפלקטיבית, היא בשונה מהלמידה המשתמשת בשינון והלמידה כיצד ללמוד, מבקשת מיסודה לעזור ללומד ללמוד אודות הלמידה שלו עצמו. כלומר, להכיר את סגנון הלמידה האישי שלו, את גישתו ללמידה, כדי שהוא יוכל לשכלל אותה ולפתח אותה. בלמידה הרפלקטיבית אין התמקדות בתוכן הכרחי או בטכניקות שהמציאו מומחים, אלא בפיתוח הפוטנציאל האישי של כל לומד.

והלמידה הדיאלוגית, היא מפגש בין לומד ומורה הבנוי על עקרונות הדיאלוג. מפגש שבו המורה אינו מוצג או מציג עצמו כמומחה לכל ואל לו להציג עצמו כיודע כל, אלא כמשתף ומשתתף בהתנסויות הלמידה שהן מהות ולב ליבה של הלמידה הדיאלוגית. הלמידה הרפלקטיבית: היא הנורמטיבית הרווחת, זאת שאנו מבצעים באופן אוטומטי, ואילו הלמידה הדיאלוגית: מדברת על למידה קבוצתית, ומבוססת על ויכוח אינטלקטואלי, פורה ומפרה, מעשיר ומעצים, למידה המעודדת ויכוח (תרבותי) על התלמיד להגות, לנסות, להיכשל, להצליח, להתחלק, להיוועץ, לשמוע אחרים וגם להגיע לפתרון ולידיעה. (יוגב ונווה 2000).

ומתוך כך מהי בעצם הלמידה הדיאלוגית? הרעיון העומד בבסיס הגישה של למידה דיאלוגית הוא בעצם לייצר כאמור למידה שיתופית. הלמידה היא עניין בין- אישי לא פחות ממה שהיא תהליך תוך אישי. על פי גישה זו, תפקודו של הפרט בתוך צוות שונה מתפקודו כשהוא פועל לבד. גם תהליך הלמידה עצמו הוא שונה ולמה הכוונה? תהליך הלמידה מבוסס על החלפת דעות = על "דיאלוג" ממש כמו הלמידה בשיטת החברותה בישיבות הדתיות ובבתי המדרש, רק שבלמידה הדיאלוגית ה "דו - שיח" הוא בעצם תהליך המתפתח בסופו ל "רב - שיח", שזה בעצם עימות (לא כוחני אלא תרבותי) ואימות בין דעות, בחינת חלופות, בירור משמעויות וגיבושן, זהו תהליך המוכר לנו מעולם הארגונים וצוותי הפיתוח האנאליטיים, בעולם זה המונח למידה דיאלוגית הופך למונח הנקרא "סיעור מוחות" שהוא למעשה שווה משמעות ללמידה דיאלוגית, כל אלה אינם מתאפשרים בדרך כלל בלמידה עצמית. כאשר הלמידה אמורה לעסוק בבעיות הדורשות התייחסות להיבטים שונים של נושא, איסוף מידע בהיקף רחב או חיפוש אחר פתרון לבעיות מורכבות, הלמידה בצוותים בדרך של דיאלוג מחשבתי קבוצתי, צוותי, כיתתי לצורך הגעה לפיתרון אם כן עדיפה על למידה עצמית.

ללמידה השיתופית תפקיד חשוב במיוחד להנעה ולהנאה של התלמידים למנף את תהליך הלמידה לחוויה מעשירה ולא לכורח, היא מעוררת מוטיבציה ללמידה מתוך מניעים פנימיים ולא רק חיצוניים. (Salomon, G. 2001).

"למידה דיאלוגית" – משמעותה תהליך המתבטא בארגון מחדש של תפיסת הניהול והארגון של בית-הספר, ובמרכזו שיתוף המורים בתוכם לעבודת צוות מחקר דיאלוגי מתוך מגמה ללמוד, לחקור וללמד את תחומי הדעת כתורת חיים רלוונטית ומשמעותית, הנעשית מתוך הקשבה ודיאלוג אמיתי גם עם התלמידים בתהליך הלמידה. (יוגב, נווה 2000).
הלמידה הדיאלוגית מנסה להוות מענה לשתי בעיות:
א. פאסיביות: הלימודים הפרונטאליים לא מעניינים ולא מערבים את התלמיד כמשתתף אקטיבי.
ב. פרגמנטציה: התלמיד חווה רצף של יחידות לימוד בנות שעה אקדמית כל אחת שאין ביניהן ולא כלום, ממש שום קשר, בסופו של שיעור ובודאי בסופו של יום התלמיד מתרגל לשים את הידע במגירות מבלי לייחס לו משמעות או חשיבות יתרה ואת רובו הוא לפרקים נוטה לשכוח. הלמידה הדיאלוגית מנטרלת מלכתחילה מצבים כאלה בכך שהיא הופכת את התלמיד מסביל לפעיל. זאת הן בצורת הדיון בכיתה, שניתן להדגיש בה מימדים דיאלוגים, והן בשימוש בטכניקה של "למידה בחברותה" כפי שציינתי בפתיח כזו שנהוגה מקדמת דינן בבתי המדרש ובישיבות.

אגב שיטה זו מסתבר אינה חדשה או חדשנית כלל ועיקר והיא נהוגה כבר עשרות שנים כשיטת הוראה ולמידה נורמטיבית ואינטגראלית בחינוך הקיבוצי מבלי שתוגדר ושתיקרא ככזאת ברוב בתי הספר ומוסדות הלימוד בקיבוצים, שם לפרקים למידה זאת אף מתבצעת מחוץ לכותלי הכיתה ונערכת בחיק הטבע או במקום ירוק כלשהו מחוץ למבנה המוסדי.

למידה כזאת שקולה לנוכחות בהרצאה "משתפת" המערבת את קהל השומעים בתוכנה ומזמינה אותם לקחת חלק פעיל במהלכה ואף להוסיף, לתרום ולתת דוגמאות מעולמם ומניסיונם האישי של השומעים ובכך להפכה למעניינת, למעשירה ולמעצימה את שומעיה.
יתרונותיה של הלמידה הדיאלוגית "יתרונותיה של הלמידה הדיאלוגית הם כה רבים וייחודיים עד כי שיטה זאת כובשת עוד ועוד חלקות במערך הפדגוגי". (אלוני,נמרוד. 2005). מאפייניו של הדיאלוג כערך לימודי ייחודי
1. דיאלוג הוא לא שיחה בטלה, או שיחת קפטריה מקרית ואגבית – יש בו תמיד תוכן משמעותי או אמירות חשובות כלשהן.
2. דיאלוג בשום אופן ובשום מקרה לא יהיה התנצחות צעקנית או ויכוח כוחני וקולני, שבו כל צד מבקש להבליט את עצמו על חשבון זולתו ("מתוך תובנה מוטעית ותרבות קלוקלת הגורסת כי מי שצועק יותר הוא כנראה גם צודק יותר" וכי "מי שעומד על מילתו אחרון הוא כנראה הגאון" (בכר, א. 2010)), - יש בו נועם הליכות ודרך ארץ, פתיחות לדעות שונות וגמישות רעיונית.
3. דיאלוג הוא לא דיבור סמכותי ו/או יהיר ושחצני בבחינת דיבור בין אדון לנתין או מפקד לפקוד או בין "אינטלקטואל" לבין שיח בור, בשום פנים ואופן לא, לא רבתי וחד משמעי!!! בדיאלוג חייבת להתקיים גישה בלתי היררכית ורוח דמוקרטית מושתתת על סובלנות, סבלנות, הדדית וסולידרית, בין איש לרעהו, בגובה העיניים שאם לא כן הרי שאין מתקיים כאן דיאלוג אמיתי כלל ועיקר אלא רק למראית.
4. דיאלוג הוא לא דיבור הוראתי או הרצאתי בין מורה לתלמיד (לזה יקרא מונולוג), של הנחלת דעת כלשהי ובדיקת הטמעתה בקרב הלומדים – הוא סוג של למידה משותפת, הן של עולמו של האחר והן של תכנים חדשים.
5. דיאלוג הוא לא דיבור פונקציונאלי או טכנוקרטי-ביצועי, שכל עניינו הפקת תוצרים – הוא בעל אופי תהליכי ואין לו בהכרח תוצרים ידועים וברורים שהדיבורים מכוונים אליהם.

מהי הלמידה הדיאלוגית ומה הם מאפייניה הבולטים ומה הערך המוסף שהתלמיד רוכש באמצעותה ללא קשר לחוויית הלמידה?
1. כבוד לאחר מתוקף אנושיותו.
2. עניין באישיותו ובעולמו של האחר מתוקף ייחודו או שונוּתו.
3. שיג ושיח או דברים שמחליפים ביניהם הדוברים אשר מזמין לחשיבה משותפת, ומעשיר את כל הצדדים בתובנות חדשות על עצמם, על זולתם ועל מציאות החיים המשותפת שלהם.
4. נקודת מוצא של אמון ופתיחות הדדיים (ולא משחקי כוח, סטאטוס ויוקרה).
5. נקודת הסיום שהדיאלוג מתקדם אליה היא שיפור כלשהו באיכות החיים של המשוחחים, במובן של שיפור רמת המודעות ביחסים של אדם עם עצמו, עם זולתו ועם סביבותיו.

הצלחתה של שיטת הלמידה הדיאלוגית הביאה לכך שיותר ויותר בתי ספר מאמצים את השיטה ומיישמים אותה הלכה למעשה ביותר ויותר מקצועות, התוצאות כמו גם המשובים המתקבלים מהשטח, ממורים המיישמים את הלמידה הדיאלוגית בכיתותיהם הלכה למעשה היא אדירה, היטיב להגדיר זאת ד"ר נמרוד אלוני ראש הקתדרה לחינוך הומניסטי בסמינר הקיבוצים כמכרה זהב וכ "פוטנציאל ענק המחכה להגשמה" (אלוני, נמרוד.2005).

סמן עיקרי המלמד על הצלחת השיטה הוא הניסיון לאמץ ולהטמיע את השיטה במקצועות שנחשבו למשעממים במיוחד או למקצועות הריאליים הנחשבים למקצועות קשים במיוחד לדוגמא למידה דיאלוגית בהוראת מקצועות המתמטיקה שבתחום זה אף נעשו לא מעט מחקרים על מנת לבחון את המשמעויות הנלוות ואת אפשרות יישום שיטת הלמידה הדיאלוגית שנתפשה כשיטה מוצלחת וכאלטרנטיבה מועדפת בישראל ובעולם. אחד מהמחקרים המעידים על הצלחת השיטה אותו אני מביא כדוגמה, לקוח מניסוי מחקרי שנערך בטכניון, בחוג למתמטיקה שימושית אשתקד. מטרתו של הניסוי הייתה בחינת יישום שיטת הלמידה הדיאלוגית ושימוש באמצעים טכניים לצידה כאשר נבדקת ההשפעה של שימוש בקליקרים (שלטים אינטראקטיביים) על אופי הדיונים בשיעור, על מידת השימוש בהם ועל דרגת שביעות הרצון של הסטודנטים משימוש זה. מתוצאות הניסוי ניתן להקיש על שביעות הרצון של הסטודנטים ועל הצלחת שיטת הלמידה הדיאלוגית והטמעתה במקצועות המתמטיקה ובכלל.

מהלך הניסוי: שתי מורות מנוסות העבירו בכיתותיהן שיעורי תרגול במתמטיקה עם קליקרים ובלעדיהם. השיעורים נצפו וצולמו בוידאו והסטודנטים מילאו בסופם שאלוני שביעות רצון. מניתוח הנתונים שנאספו זוהתה שביעות רצון גבוהה מכמה מדרכי השימוש בקליקרים. כמו כן, נמצא כי השימוש בקליקרים בשיעורי תרגול, תוך התנסות בלמידה דיאלוגית שמפתחת דיון - רב שיח בפתרון בעיות מורכבות, מעודדים השתתפות ודיונים מקדמים אצל התלמידים ומפתחים בקרבם חשיבה ביקורתית ולמידה פעילה. במהלך הניסוי המורה הציג באמצעות מצגת על מסך גדול שאלה עם מבחר תשובות, מהן רק אחת נכונה, והקציב זמן לחשיבה אישית על התשובה. לאחר מכן המורה הקציב זמן לדיון קבוצתי על התשובה. הקבוצה נוצרת כשהסטודנטים פונים אל עמיתיהם היושבים בקרבתם. עם תום הזמן המוקצב, הסטודנטים מצביעים כל אחד בקליקר שלו על התשובה. המורה קולט את התשובות במחשב שלו ומציג היסטוגרמה של התפלגות התשובות על מסך גדול, לבסוף מופעלת שיטת הלמידה הדיאלוגית - המורה מקיים דיון כיתתי על התשובות וחושף את התשובה הנכונה.

תוצאות הניסוי: מבלי לנגוע בצד התוכני המדעי של מקצוע המתמטיקה אלא רק בצד הטכני, ניתוח הדיונים מלמד שלבחירת השאלות באמצעות קליקרים יש השפעה רבה על אופי הדיון ושיש תרומה גדולה במיוחד להבנה וללמידה כאשר מרבית הסטודנטים בכיתה לא מצליחים להצביע על התשובה הנכונה ובשל כך מתקיים דיון דיאלוגי.

ממצאי מחקר זה מחזקים ממצאים אחרים באשר ליתרון השימוש בקליקרים לקידום הלמידה וההבנה וגם מביאים עדות לתועלת הלימודית של הוראה דיאלוגית. "הדיונים הדיאלוגיים שהתפתחו בשיעורי התרגול במתמטיקה עודדו חשיבה ביקורתית ולמידה פעילה, תוך התנסות בפתרון בעיות מורכבות והגברת העניין בשיעור". (אתר מכון מופ"ת, מחברי הסיכום: איילת וייצמן, עליזה מלק, אביגיל ברזילי).

 

למידה-דיאלוגית-היבטים-נוספים


חזרה למאמר המקורי

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008