יום ש' 31/10/2020 | 20:47
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > האנטישמיות החדשה באירופה

כותב: אבי בכר
 

יחד עם הטענה הישנה שהיהודים שולטים בעולם בעזרת עושרם. יש כיום באירופה 3 קבוצות בעלות תפישה אנטישמית: הימין הקיצוני, הדור השני של המהגרים מארצות האסלאם וחוגי האינטליגנציה. האחרונים לוקים בתמימות של שה, אלה מנוצלים למטרות של האסכולות האנטי ציוניות והאנטישמיות, הם מובלים ומולכים שולל על ידי האנטישמיות העולמית ואינם מבינים כי הם בסה"כ כלי זמני למימוש מאווייהם של הארגונים המוסלמים הקיצוניים בדרך להשלטת האסלאם הרדיקלי באירופה כולה, כאשר ניצנים ראשוניים להבנת האסון הממשמש ובא כבר נראים ונשמעים באירופה על ידי חוגים מסוימים שנראה כי לפתע נפתחו עיניהם והם החלו להשמיע את חששותיהם מפני הסרטן האסלאמי המתפשט בארצם באין מפריע ואם הם לא יתעוררו ( האירופאים ) בזמן המידי הרי שבסופו של תהליך ייתכן ויהיה מאוחר מידי. קוטלר, ארווין. ( 2002 ).

פרופ' יהודה באואר מהחוג ללימודי השואה באוניברסיטה העברית בירושלים, פרסם מספר מחקרים על האנטישמיות החדשה. ב- 1985 יצא לאור ספרו:"הגל האנטישמי בעולם של ימינו: מיתוס ומציאות. באואר פרסם מחקרים ומאמרים רבים על הנושא בכתבי עת שונים. במחקריו התייחס באואר לגלי האנטישמיות שפקדו את אירופה לאחר מלה"ע השנייה. באואר חילק את הגל האנטישמי הזה למספר גלי משנה:

הגל הראשון- 1958 – 1960

הגל השני – 1968 – 1972

הגל השלישי – 1987 – 1992

הגל הרביעי- מ- 1999 ועד ימינו.

לכל אחר מגלי המשנה הללו היו סיבות שונות, וחלקן קשורות לעניינים כלכליים והתרחשו באירופה. אבל, לכל גלי המשנה יש בסיס משותף. מדובר, לדעת פרופ' באואר באנטישמיות חבויה המחכה להתפרץ כתוצאה ממשבר חיצוני כלשהו. כל אחד מגלי המשנה קשור לאירועים שהתרחשו במזרח התיכון במערכת היחסים בין ישראל לשכניה הערבים. הגל הראשון בא בעקבות מבצע סיני, השני החל לאחר מלחמת ששת הימים, השלישי בא בעקבות האינתיפאדה הראשונה ומלחמת שלום הגליל, והאחרון, בעקבות האינתיפאדה השנייה וכל מה שבא בעקבותיה.

לדעת פרופ' באואר התופעה המאפיינת את כל גלי המשנה היא שהאנטישמיות החדשה איננה כמו האנטישמיות בעבר, שאפיינה בעיקר את השכבות הנמוכות של האוכלוסייה, אלא מדובר באנטישמיות של המעמד הבינוני הגבוה. זוהי תופעה אינטלקטואלית הנפוצה בתקשורת, באוניברסיטאות ובחוגים אקדמאיים. הכוונה לחוגי השמאל האירופי.

שני משברים הולידו את התופעה החדשה, והם השואה והקמת מדינת ישראל. השואה יצרה אי נוחות בקרב האירופאים לגבי היהודים. פרופ' באואר מגדיר את המצב כחיים עם 6 מיליון רוחות רפאים. המצב יצר מוטציה מסוכנת ואכזרית בתרבות האירופית.

הקמת מדינת ישראל יצרה תחושה של הקלה. האירופאים תמכו בהקמת המדינה, מתוך הבעת סלידה מעברם האנטישמי שהיה אחד הגורמים לשואת העם היבודי, ובמגמה לכפר על מה שנעשה ליהודים באירופה. הם קיוו שהיהודים ימצאו את ביתם בישראל. אבל, הקמת ישראל הביאה להחרפת היחסים בין ישראל ומדינות ערב ולהסלמה של הסכסוך הישראלי- ערבי. הקונפליקט הישראלי- ערבי יצר טרגדיה אמיתית לפלשתינאים. אחד מאבני היסוד של תפישת השמאל האירופי הוא תמיכה בעמים הנאבקים על עצמאותם. לבעיית הפליטים נוספה בעיית הכיבוש הישראלי ב- 1967 והשמאל מתנגד עקרונית לכיבוש.

אבל, כעת נצמדה האנטישמיות, שהייתה רדומה, לטרגדיה הפלשתינאית כדי להטיל ביהודים תווית של רוצחי המונים ונאצים. הדבקת תווית זו בישראלים אפשרה לאינטליגנציה האירופית להשתחרר מבחינה פסיכולוגית מהבעיות הנפשיות שיצרה אצלם השואה. בהקשר זה אין לעובדות הסותרות את טענותיהם כל חשיבות. מראשית האינתיפאדה השנייה נהרגו כ- 2000 פלשתינאים, שזה 1/6 ממספר היהודים שהובאו לאושוויץ ביום אחד, מהונגריה באביב 1944. השמאל רואה בטרור הפלשתינאי מאבק נגד הכיבוש, תגובה נגד פעולות ישראליות ולא להיפך. תמיכתם במאבקם של הפלשתינאים , כעם מדוכא, לעצמאות הביאה אותם להתנגדות גוברת והולכת לעצם קיומה של ישראל, כמדינה.

בחוגי האינטליגנציה האירופאית הגיעו למסקנה שהתמיכה בהקמתה של מדינת ישראל הייתה טעות היסטורית שיש לתקנה. לדעת פרופ' באואר האנטישמיות החדשה היא מסוכנת בשל העובדה שהיא הופיעה בו- זמנית עם האנטישמיות המוסלמית. התקשורת המוסלמית אימצה את האידיאולוגיה הנאצית, תוך התאמתה לצרכיה. 2 מיליארד מוסלמים בקירוב חשופים מידי יום להסתה ג'נוסיידית כנגד היהודים וישראל, וכך מתאחדים שני גלים, הגל האנטישמי האירופי והגל האנטישמי המוסלמי לאיום של רצח עם לגבי היהודים. השמאל האירופי חבר, למעשה, לאסלאם הקיצוני ולאחמניג'אד הקוראים בגלוי לחיסולה של מדינת ישראל. חיסולה של המדינה יביא עמו לחיסולה של מרבית האוכלוסייה שבה. מה שנסתר מבינתם של חוגי שמאל אלו היא עובדה מאוד פשוטה שמדינת ישראל היא רק שלב במטרה הערבית/אסלאמית שאחריה יגיע שלב חיסול החשבונות עם כל הכופרים בעולם ומדינות המערב ישלמו תג מחיר גבוה מאוד שכבר כעת נראים ניצניו בדמות פעולות טרור "לגיטימיות" כנגד "כופרים" במדינות אירופה במסגרת הג'יאהד העולמי. העבר הלא רחוק יסגור מעגל וכפי שצ'כוסלובקיה הוקרבה על ידי שליטים רודפי שלום ואחווה לתיאבון הנאצי שרק הלך וגבר ולאחריה שילמה אירופה מחיר כבד על בוגדנותה זו ההיסטוריה כנראה תחזור על עצמה אם לא תתפכח ותתעורר אירופה מתרדמתה ההיסטורית המתהווה, האם יש כאן בכלל ספק, הטרור הג'יהאדי אינו עושה אבחנה בין דם יהודי לדם נוצרי, בעיני האסלאם הקיצוני מקידמת דנן כל מי שאינו מוסלמי על פי ה"שטר" ההלכתי האסלאמי דינו מיתה - הוא כופר. ואם כל הפיגועים שאירעו בשנים האחרונות באירופה עדיין לא מהווים הוכחה ניצחת לאמיתות תיאוריה זו, ואם חושבת ממשלה מערבית כלשהי שמדינתה חסינה כנגד התיאוריה הזאת הרי שבא פיגוע ההתאבדות האחרון (בינתיים) בשבדיה מתאריך ה - 11.12.2010 וטרף אף במדינה זו שמסמלת יותר מכל את העיוורון המדיני האירופי המהול בטפשות מדינית ללא כחל וסרק את הקלפים האירופאים וזהו רק קצה הקרחון.

מגנוס נורל, מומחה לענייני טרור במכון שבדי, אמר לאחר הפיגוע כי מדובר רק בעניין של זמן עד שפיגוע טרור נוסף או גל של פיגועי טרור פונדמליסטי אסלאמי יבוצע בשבדיה. "שבדיה אינה אי מבודד, גם אם אנחנו חושבים כך לפעמים", הסביר, "פשוט היה לנו מזל עד עכשיו". לדברי נורל אבל עכשיו המזל נגמר, הקיצוניות בקרב הארגונים האסלאמיים בשבדיה גוברת בדיוק כמו במדינות אחרות באירופה, כשבחורים צעירים נוסעים למחנות אימון במדינות כמו סומליה ופקיסטן. "כל הרעיון הוא שזו מלחמה גלובלית עבורם, ושהמטרה קיימת בכל מקום, בכל רחבי העולם", הדגיש.

וכעת נחזור למחוזותינו, בהמשך לניתוח הסיבות לאנטישמיות בעידן המודרני שמבצע פרופסור באואר, פרופ' באואר אינו חוסך ביקורת גם כנגד מדיניות ישראל. לדבריו אנטי- ציונות איננה בהכרח אנטישמית. אבל גורס באואר, שלילת קיומה של ישראל כמדינה ללא דרישה לביטולן של כל המדינות הלאומיות- זאת כבר אנטישמיות וגזענות. מי שאומר שרק ליהודים אין זכות לעצמאות הוא אנטי- יהודי, וכאשר הוא מוציא רק את היהודים מהכלל בשל סיבות לאומיות- הוא גזעני ואנטישמי.

באואר פונה לשמאל האירופי בהמשך מאמרו מכנה אותם מתחסדים מזכיר להם את עברם ואת תוצאותיו הקשות ואומר להם: מדינת ישראל קמה משום שליהודים יש זכות הגדרה עצמית כמו לכל עם אחר. הקשר ההיסטורי של היהודים לארץ ישראל הוא עובדה היסטורית שלא ניתן להכחישה או לערערה. אומנם תחושת האשמה של המערב לגבי השואה הביאה להחלטת האו"ם ב- 1947 על הקמת המדינה, אבל התהליך החל ב- 1917, עם הכרזת בלפור, הכרת חבר הלאומים בהקמת בית לאומי ליהודים בא"י והקמת ממשלת המנדט הבריטית ב- 1922. השואה זרזה את הקמת המדינה- אך היא איננה הגורם הבלעדי להקמתה. באואר מציין בפניהם את העובדה כי הפלשתינאים באשמתם הם מתוך היאחזותם בחלום חורבן ישראל והציונות, החמיצו מספר רב של הזדמנויות להקים מדינה משלהם ב- 1937, ב- 1948 , ובמשך כל התקופה בין 1948 – 1967 כאשר הם היו תחת שלטון ערבי מדכא וחמולתי / שבטי שלא טרח לממש בעבורם את זכותם אפילו להגדרה עצמית.

ואם לא די בכך הרי שגם ב- 1967 ניתנה להם הזדמנות נוספת לשלום ולסיום הסכסוך כאשר ראש הממשלה דאז לוי אשכול שלח כמו קודמיו את ידו לשלום וזו הושבה על ידי הפלשתינאים ריקם למרות הכרזתו על העיקרון של שטחים תמורת שלום. מה שהתרחש לאחר ההתעלמות מהצעת אשכול הוא באשמת 2 הצדדים.

האנטי- יהודיות החדשה ( קוטלר 2002 ). מסביר את ההבדל המהותי בין האנטישמיות הקלאסית ובין האנטי- יהודיות החדשה כך: האנטישמיות הקלאסית היא אפליה או שלילה של זכות היהודים לחיות כחברים שווי-מעמד בחברה חופשית. האנטי- יהודיות החדשה היא שלילת זכותו של העם היהודי לחיות כחבר שווה זכויות ומעמד במשפחת העמים. האנטי- יהודיות מבודדת ומפלה את ישראל ואת העם היהודי על ידי טיפול מפלה ומבדיל בזירה הבינלאומית ומצביעה על ישראל והעם היהודי כיעד להשמדה. קוטלר מציע מערכת מדדים לזיהוי טבעה ומשמעותה של האנטי- יהודיות החדשה. מדדים אלה מתבססים על עקרונות של אפליה ושוויון בחוקי המדינות ובחוק הבינלאומי.

מקור המאמר 

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008