יום א' 25/10/2020 | 4:53
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > תורה - ציונות - ודמוקרטיה
הרב יואל בן נון

במשך שנים רבות טענו אנשי תורה שיש סתירה יסודית בין התורה לבין העולם המודרני . במשך כמה דורות התרחקו רבים מן התורה ובחרו במודרנה. בעמל רב, מאמץ רוחני וחינוכי כביר הוכחנו שאין סתירה, שאפשר לשלב, שצריך לשלב, והצלנו את התורה, את החינוך, ואת הנוער, לפחות באופן חלקי. המחיר היה, ועודנו, כבד.
כיוצא בזה טענו שיש סתירה עמוקה בין דת ומדע, וגם כאן שילמנו מחיר כבד, והוכחנו שאין סתירה, שאפשר ושצריך לשלב, הכשל של אותם מנהיגי תורה, שהציבו את הסתירה, היה נורא.
אחר כך טענו שיש סתירה חמורה בין תורה לציונות, גם כאן עברו רבבות אל הציונות החילונית, בגלל מנהיגות תורנית שיצרה סתירה, כבר שלשה דורות אנו בונים את השילוב בין תורה לבין ציונות, ועדיין אנחנו משלמים את המחיר הקשה, על קוצר ראות רוחני, על אי הבנת התקופה, על אי הבנת הכוחות הפועלים בחברה היהודית, וגם על ליקוי חמור בהבנת התורה לעומקה.
היום מציבים - ושוב מנהיגים תורניים - את הסתירה בין יהדות לדמוקרטיה, בין ציונות לדמוקרטיה. ושוב אנחנו משלמים מחיר כבד עד אשר נתעשת, נלמד לשלב, נוכיח שאפשר (רק כמה זמן? ומה יהיה המחיר?)
נקודות החיכוך בין תורה למודרנה , בין תורה ומדע, בין תורה וציונות , היו רבות וקשות פי כמה מנקודות החיכוך שקיימות בין תורה לדמוקרטיה. רק בורות גמורה יכולה להוליד את הטענות כאילו רוב דמוקרטי עלול לכפות על איש שומר מצוות לעבור עבירה באופן אישי. זה מנוגד לדמוקרטיה מיסודה, לכן, דווקא דמוקרטיה שיש בה זכויות אדם, כאלה שאין הרוב יכול לפגוע בהן, יהודים חיים בה היטב, ועושים חיל בכל המובנים. ההתנגשות בין דמוקרטיה להלכה בישראל, קשורה לאותם התחומים, לחוקים ולהחלטות על מעשי המדינה שסותרים להלכה, לדיעה זו או אחרת, או אפילו לכל הדיעות, וראה זה פלא: הכרעה דמוקרטית שסותרת להלכה לכל הדיעות, כמו חוק ידועה בציבור - שיכולה להיות גם אשת איש אחר, דבר שלא קיים במדינות דמוקרטיות מתוקנות - זו הכרעה שחיים איתה ומשלימים איתה בדלית ברירה, ורק לעיתים רחוקות משמיעים מחאה. על טלויזיה ממלכתית מחללת שבת, עוברים לסדר היום בקלות מפתיעה. ודווקא בשאלות ארץ ישראל, שגם הפוסקים וגדולי התורה חלוקים בינהם, ואים כל קושי לממשלה למצא קו הילכתי שתומך בה - כאן מאיים הפיצוץ על עצם קיומינו, ואנו עומדים על סף מלחמת אחים וקרע עמוק, שבגללו עלולים להפסיד גם את שלימות העם וגם את שלימות הארץ?! זו איננה התנגשות בין תורה לדמוקרטיה, אלא הקצנה מעוותת של המאבק הפוליטי - רעיוני על ארץ ישראל.
הדמוקרטיה היא הדרך היחידה לשמור על שלומו ועל אחדותו הפנימית של עם ישראל, ומי שמאמין באחדות ישראל, בשלימות העם (ולא רק בשלימות הארץ), חייב לדגול בדמוקרטיה בקול רם, ללא חשש. יש לדחות מכל וכל את הניגוד העקרוני בין תורה לדמוקרטיה, ולחפש פתרונים דחופים לבעיות הקשות של גירושין וגיור, כולל ידועה בציבור, ובעיות אחרות של המעמד האישי, מתוך הסכמה לאומית רחבה.
הנצי"ב מוואלוז'ין כתב בפירושו על פרשת המלך בספר דברים, כמה יסודות שאי אפשר בלעדיהם: "ונראה, משום שהנהגת המדינה משתנה, אם מתנהגת על פי דעת מלוכה, או עפ"' דעת העם ונבחריהם, ויש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה, ויש מדינה שבלא מלך הרי היא כספינה בלי קברניט - דבר זה אי אפשר לעשות עפ"י הכרח מצוות עשה, שהרי בעניין השייך להנהגת הכלל נוגע לסכנת נפשות, שדוחה מצוות עשה. משום כך לא אפשר לצוות בהחלט למנות מלך, כל זמן שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך, עפ"י מה שרואים מדינות אשר סביבותיהם מתנהגים בסדר יותר נכון - או את מצוות עשה לסנהדרין למנות מלך... ומשום כך כל משך שלש מאות שנה שהיה המשכן נבחר בשילה לא היה מלך, משום שלא היה בזה הסכמת העם"
והמסקנות הברורות מדברי הנצי"ב:
1.עניני משטר והנהגת הכלל נוגעים לסכנת נפשות, ודוחים מצוות עשה (ובדרך כלל את רוב המצוות) ולכן התורה לא כפתה משטר מסוים.
הטענה שלפיה התורה מחייבת משטר מסוים, "מדינת התורה", "מדינת ההלכה", וכו' אינה מבוססת כלל עפ"י ההלכה, לפי דברי הנצי"ב, ויש בה יומרה גדולה, ועלולה להביא לסכנת נפשות.
2. מותר לקבל משטר ממדינות גויים שמתנהגות "בסדר יותר נכון", עפ"י הסכמת העם, ואין בזה פגם רוחני, מוסרי או תרבותי עפ"י התורה. לפיכך, הטענה שהדמוקרטיה היא "יבוא זר", העתקה וחיקוי של הגויים, וזה מנוגד לתורה, גם היא אין לה יסוד.
3 .הסכמת העם היא היסוד לכל עניני המשטר, ואין זה נוגד כלל את מקור הסמכות השמימי "אשר יבחר ה'"? מפני שהתורה תולה את המשטר מראש, בהסכמת העם.
לפי ההמשך בדברי הנתי"ב מתברר שאסור לשנות את משפטי הממונות של התורה באופן כולל, אבל דוקא המשטר ניתן לשינוי ולהתאמה, עפ"י הסכמת העם.
היסוד העקרוני האחרון מעוגן לא פחות בדברי הרמב"ן בפרשת המלך, בספר דברים:"ידעתי בדרך הפשט, כי טעם "אשר יבחר ה'" שכל מולך על העמים, מאת ה' היא לו... וכך אמרו (חז"ל): אפילו שר ההשקיה (=שר החקלאות) מן השמיים מעמידים אותו יאמר: שום תשים עליך מלך - כל אשר נגזר את השמיים שימלוך, (וגם) אם הוא מקטני שבטי ישראל ומשפחתו הצעירה אבל איש נוכרי לא תמליך עליך לעולם"
מכאן עולה שכל מי שנבחר ע"י עם ישראל, הוא גם האיש "אשר יבחר ה'", וכל הטענה שאין לבחירות דמוקרטיות גושפנקא מאת ה', איננה נכונה כלל, עפ"י הרמב"ן.
כמו כן ברור, שהאיסור ב"איש נוכרי" הוא להמליכו עליך, וכל עוד ראש הממשלה הוא מעם ישראל, אין שום פגם בתמיכתם של נוכרים. וגם אם יחלוק אדם על כך, עפ"י דרכו של מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, שפסל ממשלת מיעוט אם הקולות הערביים מעניקים לה את הרוב (ופשט דברי הרמב"ן אינו כך, וגם הגרי"א הרצוג זצ"ל חלק על זה - י. ב. ן) - צריך לזכור כי לתהליך המדיני עצמו היתה כל הזמן תמיכה שלמנהיג ש"ס הגר"ע יוסף שליט"א. כמו כן, יש לזכור שכל הטיעון הזה נופל בבחירות אשיות כל עוד הנבחר הוא מעם ישראל, וגם הבחירות שלפני האחרונות היו כבר כעין בחירות אשיות דה פקטו וכך הוצגו לציבור.
 
סוף דבר: הטענות העקרוניות נגד הדמוקרטיה - בשם הצורה, אין להם הבסיס המוצק שלנו. אין להן בסיס מוצק, ולא קשה להשלימם ולגשר בין תורה לדמוקרטיה.

מתוך אתר המכון לחינוך דמוקרטי

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008