יום ש' 31/10/2020 | 22:10
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > דמוקרטיה יהודית בבית הספר
הרב דוד אביחיל

החירות לבחור
באדם בריא מתקיים איזון בין הרצון ל"מימוש עצמי" לבין "ההסתגלות", איזון זה מותנה ב"אוטונומיה" רוחנית, החירות לבחור, וכפי שחכמי ישראל מתייחסים לכך, האיזון בין הרצון לבין היכולת תלוי בכח הבחירה השייך לשכל, ומערכת יחסים זו נקראת שי"ר - "שכל", "יכולת" ו"רצון".
כאשר האדם מאוזן הוא נוטה לשיר!...
ללא בחירה,  ללא החירות להעדיף דבר מסוים מתוך מספר דברים, לא תתכן הסתגלות נכונה.
ללא חירות, האדם יוכל לכל היותר להיות "דתי", הוי אומר "שומר חוק", מלשון "והדת ניתנה בשושן הבירה" - דת המלך היא חוקת המלך. אדם המקיים את החוקים לא כל הבנה, הסכמה ונכונות פנימית.
על מנת להגיע למפגש עם האמונה הפנימית על האדם להתמודד לבחור ולהיות בעל חירות.
"כל רצון חופשי סופו לטוב, וכל הכרח סופו לרע, עד שיחזירנו הרצון לטוב. בכל מצוי כיון שיש בו צד הגבלה - יש בו צד הכרח, וזהו הצד הרע שבו, השתלמותו תלויה היא בחופשיותו, בצאתו מכבלי ההכרח לחירות" כך מסביר לנו הרב קוק זצ"ל (באורות הקודש חלק ג' עמוד ל"א)
וכשם שהחירות היא תנאי בסיסי בהתפתחות האישית, כך היא תנאי בסיסי בתפתחותו של העם! "ונתתי לפניכם היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע, ובחרת בחיים" כך מציע הקב"ה לעם כולו, אני מייעץ לכם לבחור בטוב אך, עליכם לבחור! אין פטליזם ביהדות, אתה המחליט!
אתה מקבל את הסמכות, אך עליך מוטלת גם האחריות!
 
צורת השלטון היהודית
גם צורת השלטון היהודית מבוססת על שני גופים: סנהדרין ומלכות. הסנהדרין נבחרת מתוך העם; הנבחרים הם האנשים הטובים והחכמים ביותר, תפקידם לשפוט את התושבים ולנהל את ענייניהם, ומתוכם נבחר הטוב שבהם לסנהדרין גדולה יותר, עד הסנהדרין הגדולה שבירושליים אשר מקבלת את ההחלטות הכלליות בכל הנושאים העומדים על הפרק בחיי העם. ניתן אם כך לאמר שהמנהלים והמנהיגים הם נבחרי הציבור, במעין בחירות אזוריות אישיות, כאשר תפקיד המלך להוציא לפועל את החלטות הציבור - הסנהדרין, ולתת להם תוקף חוקי ושלטוני, בנוסף לניהול העניינים השוטפים, המלך עצמו ממונה ע"פ הסנהדרין הגדולה.
 
דמוקרטיה יהודית בבית הספר
כשם שדרך השלטון הדמוקרטית הזו מתאימה לעם כולו כך מתאימה היא לכל מוסד, ובודאי למוסד חינוכי.
בלב הנגב, במצפה רמון קיים מוסד המנסה לחיות על פי העקרונות שהוזכרו לעיל:
מכל קבוצה במוסד נבחרים, מתוך הכרות אישית, החברים החכמים והטובים ביותר, המתאימים לדעת בוחריהם לנהל את ענייני הציבור/המוסד.
במוסדנו נקרא גוף זה "האסיפה המשותפת" - גוף זה מנהל את ענייני המוסד. את החלטותיו, עלי כמנהל, ליישם ולבצע! בנוסף לביצוע השוטף המבוסס על החלטות הקודמות. לאסיפה סמכויות בכל הנושאים, כולל מינויי או פיטורי מורים. תכנית הלימודים, עניינים חינוכיים ופעילויות שוטפות.
תנאי מוקדם ליישום גוף כזה בבית הספר הוא ההנחה שאנו עוסקים בציבור שווה זכויות, תלמידים ומורים, צוות והנהלה, כולם שווי זכויות. לכן חייבת הנהלת המוסד וחייב הצוות, וחייבים התלמידים, לדעת שכולם שותפים שווי זכויות במוסד. אסור שבית הספר יהיה מעין כלא אשר המנהל הוא סוהרו הראשי והם הם סוהרי משנה, והתלמידים, חלילה, אסירים!
כולם חופשיים לבחור הן בתוכניות לימוד אישיות והן בהחלטות הנוגעות לכלל. יחד עם זה, כבכל חברה אנושית החיה יחד, על כולם לכבד את זכויות הזולת, לכן יש חוקים המחייבים את כולנו ואשר נקבעים ע"י "האסיפה המשותפת". זה אשר אינו מוכן לקבל את חוקי המוסד יחפש לעצמו חברה אנושית אחרת אשר שם יוכל לחיות ע"פ חוקים אחרים, הוי אומר מוסד אחר.
 
הלימודים בישיבה
האדם הינו יצור לומד באופן ביולוגי ופסיכולוגי, מרגע שאנו נולדים אנו לומדים, ואולם אם לא נזהר, בית הספר יהפוך את הצמאון ללמידה, שקיים בכל ילד קטן, לצמאון לכבוד, שכר, או לפחד מעונשים, דבר שקורה לעיתים קרובות בבתי ספר במתכונתם הנוכחית.
יש להשתדל שהילדים ימשיכו ללמוד ולאהוב ללמוד גם בבית הספר. פתרון הולם לכך הוא מרכזי למידה, בהתאם לנושאים, ולא כיתות לימוד כפייתיות בהתאם לגילים. כך שהתלמיד יבחר את הנושאים המעניינים אותו.
דרך נוספת היא "יציאה לשטח", להיפגש בחיים עם נשואי הלימוד - בסיורים וסדנאות, לא רק כחומר למבחן.
 
איך מתמודדים התלמידים והמורים עם החיים בישיבה
אין זה קל ואין זה פשוט ללמוד ב      . תלמידים לעיתים רוצים לוותר על סמכויות על מנת להיתפטר מאחריות: "אם אני לא קיבלתי את ההחלטה אין זה באחריותי לקיימה, ולכן אתחמק מקבלת החלטות ושהמורה יחליט במקומי..."
לפעמים זה קשה למורים להתרגל לכך, שהתלמיד שעומד מולם הוא אדם שווה זכויות ובעל ערך כאדם, כמותם בדיוק! לעיתים הם חשים נפגעים מכך שהתלמיד מדבר אליהם כאל אנשים שווי ערך וזכויות כמותו. אף יש הרואים בכך "חוצפה". ולעיתים, התלמידים מעדיפים ללכת כעדר וללמוד כמו כולם, בכיתה!
אולם, באופן כללי, האוירה נפלאה ונעים להיות מורה ומנהל בבית ספר שכזה.
 גם התלמידים אוהבים להיות בו, ובאים בשמחה, וגם למורים נעים ללמד באוירה כזו.
 
תכלית האדם להיות "חכם וטוב"
הרמב"ם מגדיר את תכלית האדם להיות "חכם וטוב" (בהקדמתו למשנה) באופן טיבעי אנו רוצים ללמוד ואוהבים ללמוד, ועלינו להתפתח בדרגת אנושיותינו עד אשר נרצה לא רק בטובת עצמנו אלא גם בטובת הזולת!
לא אסתפק במטרות הנחותות: בסיפוק של מזון, שינה, נוחות, כבוד וכדומה ל"אני" הפרטי שלי, אלא, ארצה בטובת הזולת - הן הפרטי, הן הציבורי והן העולמי, 'לרצות להיות טוב לכל'! ואין זה דבר חיצוני. הרצון להיטיב טבוע בכל אדם, אלא אם כן יבוא בית הספר ויטיף וידחוף את הבאים בשעריו לרדוף השגים אישיים, ציונים, כבוד, עמדה בחברה, כסף וכדומה, ויפתח אנוכיות. או אז ישכח הדחף הבסיסי לרצות להיטיב: "אין צער בעולם שידמה לצער השקיקה אל הטוב המוחלט..." כך אומר לנו הרב קוק (באורות הקודש ג' קפ"ה) אל לו לבית הספר להרוס את האהבה ללמוד  ואת האהבה לזולת!!

מתוך אתר המכון לחינוך דמוקרטי ישראל

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008