יום ד' 26/02/2020 | 0:41
 
 
 
 
 > להאהיב את השפה העברית

מאת בת-שבע פומרנץ 


במלאות 120 שנה לייסוד ועד הלשון העברית ולשם חיזוק מעמד השפה העברית, קבע משרד החינוך את שנת הלימודים תשע”א כ”שנת השפה העברית”. בחוג ללשון עברית במכללת “אפרתה”, עוסקים דרך קבע בחיזוק מעמד השפה, ומקנים למורות לעתיד כלים להאהיב את השפה על התלמידים. החוג מפעיל לימודי יסוד בלשון לכלל הסטודנטיות במכללה, ולא מכבר נפתח במכללה מרכז ללימודי תעודה בעריכה לשונית. ד”ר יהודית הנשקה, ראש החוג ללשון משנת 1998 וראש המרכז ללימודי עריכת לשון, מבהירה: “החוג שלנו רואה בהכשרת מורים ללשון אמצעי לתכלית רחבה יותר - השבת העברית למקומה הראוי לה”.

החוג ללשון עברית במכללת “אפרתה” נוסד בשנת 1997 על-ידי ד”ר ציון עוקשי, חוקר תנ”ך ולשון המשמש היום כסגן מנהל המכללה. “לצערנו, במציאות של היום לא כל כך אוהבים ללמוד לשון. עם זאת, היוזמה לפתוח חוג ללשון במכללה באה דווקא מצד חמש סטודנטיות”, נזכר עוקשי, “הסטודנטיות היו נהדרות והן נתנו לנו את התשתית המחקרית. עמלנו להכין תוכנית לימודים ולמצוא צוות מתאים, כשהמטרה שלנו הייתה לא רק ההיבט המקצועי-המחקרי של הלשון, אלא היכולת לראות איך מדברים בלשון העם. בין אם מדובר ברחוב החרדי, או בעולם האקדמי, הסטודנטיות שלנו לומדות שהלשון מתפתחת ושהאקדמיה לומדת מן העם”.
קורסים שונים בחוג משקפים את ההיסטוריה הארוכה של הלשון העברית. הסטודנטיות נחשפות ללשון המקרא, ללשון חכמים, ללשון ימי-הביניים ולעברית בת זמננו. “הלשון אינה מנותקת מהחיים וקיים קשר בין הטקסטים העבריים לשפה של היום”, אומרת ד”ר הנשקה, ראש החוג ללשון. בנוסף מתקיימים בחוג קורסים בתורת ההגה והצורות, תחביר, ניקוד, סמנטיקה ומילון, תורת השיח והסגנון, לשון ההשכלה, לשון התפילה, לשון ופרשנות, טעמים ופרשנות ועוד.
ד”ר הנשקה טוענת, כי לימודי הלשון בתיכונים, בעיקר אלה המלמדים לפי התוכנית הישנה, מדגישים את הצד הטכני בשפה, בעוד שללשון העברית יש ערך תרבותי והיא מרכיב חשוב בזהות שלנו, כיהודים בישראל. “במקרים לא מעטים, העברית היא הסממן האחרון שנותר לישראלים רבים מיהדותם. הלשון מקשרת בין ציבורים שונים בישראל וגם בין העבר והעתיד”.
הנשקה למדה לשון ותנ”ך במכללה
בירושלים, המשיכה לתואר שני
באוניברסיטה העברית וכתבה עבודת מ.א. העוסקת בלשון חכמים בהנחיית פרופ’ משה בר-אשר. את עבודת הדוקטורט שלה, גם היא בהנחיית פרופ’ בר-אשר, כתבה על המרכיב העברי בשפה הערבית-היהודית של יהדות תוניסיה. היא פרסמה מאמרים בלשניים בלשון חכמים, ובעברית בת זמננו. ספרה “לשון עברי בדיבור ערבי” ראה אור בשנת תשס”ז בהוצאת מוסד ביאליק.
בעבר היא לימדה במדרשת “עמליה” והיום היא מלמדת במכללת “אפרתה” ובחוג ללשון עברית באוניברסיטה העברית. במקביל, היא ממשיכה לעסוק במחקר בלשני.

תפקיד מרכזי למורים בהנחלת העברית

בתהליך תחיית הלשון העברית (סוף המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20) עמדו המורים בחזית המאבק להפיכת העברית משפה ליטורגית-ספרותית לשפה מדוברת רב-מערכתית בעלת חשיבות לאומית לישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל. “המורים היו צריכים להתמודד עם משימה בלתי אפשרית: ללמד ללא שפה”, מסבירה הנשקה. “הם העמידו שפת הוראה, כתבו ספרי לימוד, המציאו מושגים ומונחים, הוראות, תוכניות לימוד ואפילו נזיפות ועונשים - בשפה שלגבי עניינים אלה, לא הייתה קיימת”.
“היחס לעברית מצריך חשבון נפש לאומי”, טוען פרופ’ ישראל רוזנסון, ראש מכללת “אפרתה”. הוא מדגיש, כי “תפקיד המורה כסוכן שמביא את הלשון לתלמיד הוא תפקיד חיוני. יש היום מספיק סוכנים שמביאים לשון בצורתה הקלוקלת - וביניהם המשפחה, החברה, הצבא ושפת האינטרנט, בעוד המורה הוא הסלע היציב שעליו נשען התלמיד ולעתים הוא מהווה בעבורו דוגמה יחידה ללשון תקינה. האחריות שלו גדולה ובלתי ניתנת להערכה”.

מספר הסטודנטיות ב”אפרתה” מגיע ל-600, וכתוצאה מהאיחוד עם מכללת “אמונה” לאמנויות הסמוכה, המספר הכולל הוא כאלף. החוג ללשון קטן, אבל השפעתו רבה. לדברי פרופ’ רוזנסון “החוג קשור לכל המערכת של המכללה ומחבר בין חוגים שונים. הוא מחשק (תרתי-משמע) את המכללה, כי השפה היא התשתית להכשרה להוראה”.

בנוסף להקשר ההיסטורי, הקורסים בלשון מחברים גם בין תחומי דעת שונים, למשל, תורה שבעל-פה וספרות. “צריכים לנצל את ההזדמנות ולהבין את משמעות הביטויים הלשוניים ואת הרקע ההיסטורי שלהם. אי אפשר להינתק מן העבר”, טוענת ד”ר הנשקה ומדגישה, כי הירידה בהערכה
שרוחש הציבור לעברית מהווה בעיה תרבותית. “העברית חייתה תמיד בצילן של לשונות בינלאומיות ועמדה תחת השפעותיהן. הבעיה היום היא בעיה של זהות. הישראלים אינם מחויבים ללשון
מורשתם התרבותית מפני הניכור הפושה לעצם המורשת הזאת, ולכן האנגלית משתלטת על תחומים רבים, והעברית הולכת ונסוגה. יותר ויותר מלים באנגלית חודרות לשימוש. מלים פשוטות בעברית אינן מובנות עוד, לא כל שכן ניבים”.

“ידיעת הלשון חשובה ביותר לכל המורים, כי הם עוסקים בהנחלת הלשון”, אומרת צופיה קרני, ראש החוג ללשון לשנת תשע”א ואחראית ללימודי היסוד ב”אפרתה”. היא מצטטת מחקרים שמראים, כי רמת ההבעה של האדם תלויה בסביבה הלשונית שבה גדל. “דיבור נכון וניסוח דברים במשלב גבוה, ישפרו את לשונם של הילדים. אם ההורים והמורים ידברו עם ילדיהם-תלמידיהם בלשון גבוהה, עשירה בביטויים ובמלים נרדפות, סביר להניח שגם הם ידברו כך, או לפחות יכתבו כך. אל למורה להתבייש לדבר נכון, מדויק ומגוון. הלשון היא חלק מתעודת הזהות של האדם. ניסוח טוב מהווה גם אמצעי שכנוע שיכול להשפיע לטובה על התוכן”.

“סבתא, את נראית סוף הדרך”

קרני, ילידת פתח תקווה, עברה לצפת לאחר נישואיה. שנתה הראשונה כמורה בתיכון הדתי בצפת ב-1974 הסתיימה
 באסון, כש-22 מתלמידיה נרצחו במהלך טיול בהתקפת המחבלים במעלות.
היא לא השתתפה בטיול, אך הכירה את התלמידים שנרצחו ואת הפצועים ועמדה בקשר עם משפחותיהם.

נוסף לעבודתה ב”אפרתה” קרני היא מורה ללשון בתיכון “פלך” בירושלים ודוקטורנטית באוניברסיטת בר-אילן שמחקרה עוסק בהשוואה של הלשון המדוברת בין קבוצות שונות. היא מדגישה את תפקיד המורות בטיפוח השפה: “מורה צריכה לאהוב את השפה ולהאהיב אותה על תלמידיה. כדי לעשות זאת, הסטודנטיות שלנו לומדות להקשיב לשפה, לשים לב למשמעויות השונות של המלים, וגם לאי ההבנות שנוצרות כתוצאה מכך”.

קרני נוהגת להתחיל את שיעוריה בניב מפרשת השבוע, ומראה משלבים שונים של מלה, או את שינויי המשמעות שחלו בה במרוצת הדורות. בסוף השיעור ולעתים במהלכו, היא מספרת בדיחה או קוריוז שבו המרכיב הלשוני-הסמנטי הוא המעורר לצחוק. למשל, כשנכדה מברכת את סבתה בת ה-80 “את נראית סוף הדרך!”, והסבתא נפגעת עד עמקי נשמתה. “הבדיחות מגוונות את השיעור ומשמשות בסיס ללימוד חומר חדש או לחזרה על חומר שנלמד. בדיחה יכולה לזמן עיסוק בנושא הסלנג, או בהבחנה בין משמעות מילולית למשמעות מושאלת”.

בשנתיים הראשונות ללימודיהן, בכל המסלולים והחוגים לומדות הסטודנטיות של “אפרתה” קורסים בלשון. בשנה הראשונה הקורסים עוסקים בלשון הנורמטיבית, בניקוד, בסמנטיקה ובהבעה. בשנה השנייה הן לומדות קורס אינטנסיבי בכתיבה אקדמית, שמטרתו לסייע להן בכתיבת העבודות הסמינריוניות בחוגים השונים. הסטודנטיות לומדות את כל שלבי הכתיבה המדעית, החל מנושא הפִּסקה ועד השלב האחרון של שילוב מאמרים.

להכניס נשמה ויצירתיות

“המורה ללשון חייבת להכניס נשמה לשיעורים שלה, כדי להאהיב את המקצוע”, אומרת ד”ר סיגלית רוזמרין, האחראית על הפרסומים האקדמיים ב”אפרתה”, מרצה בחוג ללשון ובמרכז לעריכה לשונית ורכזת ההדרכה במכללה. רוזמרין חקרה את סגנונו של עמוס עוז בעבודת התזה לתואר השני ולדוקטוראט באוניברסיטת בר-אילן, בעיקר בתחומי השיח והתחביר. היא לימדה בבר אילן בחוג ללשון וביחידה להבעה עברית, עסקה במילונאות ועבדה במילון ההיסטורי באקדמיה ללשון העברית.

“אחד העקרונות שאני מטמיעה בסטודנטיות הוא שעליהן לגרום לתלמידים לחשוב, לגלות סקרנות, להבין את החומר ולא לתת להם הכול ‘מן המוכן’. הן מקבלות ציונים גם בעבור יצירתיות”. הסטודנטיות עוברות את ההכשרה המעשית במדרשת עמליה ובאולפנה לאומנויות של “אמונה”.

הסטודנטיות ללשון אחראיות על התוכן בלוח “בין הבניינים” הממוקם על הגשר המחבר בין שני בנייני המכללה. שם הלוח מתייחס גם לבניינים הדקדוקיים של העברית. הן מציגות בו מדי חודש ניבים ועניינים לשוניים הקשורים לאותו חודש. בסוף כל שנה הן מוציאות חוברת של השיעורים הנבחרים, שהכינו במשך השנה, ושל הפעילויות בכיתה ומחוצה לה במסגרת ההכשרה המעשית. לאחר סיום התואר, יש למורות החדשות סדנת סטאז’ עם ליווי.

סטודנטיות החוג מארגנות יום עיון שנתי בנושא שאינו נלמד במסגרת הקורסים הקבועים, ומתחלק לנושאי משנה. הן מכינות הרצאות אקדמיות בנושאים שבחרו. בנוסף לקריאת מאמרים וניתוחם, הן מכינות הפעלות דידקטיות מותאמות לנושא ההרצאה לצורך אימון בהעברת נושאים בבתי-הספר. בין הנושאים לימי עיון שהתקיימו בעבר: לשון הקודש, המסורה והמסורת, הזמר העברי, שירה ופיוט, והשמות הפרטיים בישראל. מרצה אורח מוזמן לכל יום עיון, וחוברת סיכום של כל ההרצאות וההפעלות יוצאת לאור בסוף כל יום עיון.

לחוג ללשון יש כתב עת - “דעת לשון” שמו. כרך ראשון יצא בשנת תשס”ח ונתפרסמו בו מאמרים של סטודנטיות שעובדו מעבודות סמינריוניות מצטיינות וכן מאמרים מפרי עטם של מורים במכללה.

בין עריכה להוראה

במכללה פועל מרכז לעריכת לשון שהוקם בתשס”ז כדי להפיץ החוצה את ההכרה בחשיבותה של הלשון התקינה ברוח היהדות והמקורות, וכדי לתת בידי המורות לעתיד כלים לעריכת עיתון בית-ספר וחומרים כתובים אחרים. מתקבלות תלמידות בעלות תואר ראשון, לאו דווקא בלשון עברית, זה יכול להיות גם תואר מקביל - כמו מורה בכירה. בין התלמידות שבאות מרחבי הארץ יש דוברות רוסית, אנגלית, ערבית ואידיש. חלק מהן כבר עובדות כעורכות לשוניות.  “בתור מורה שעוסק גם בכתיבה אני מאמין שמורים צריכים לטפח יכולת בעריכה לשונית”, אומר רוזנסון, “בכל בית-ספר מייצרים מסמכים וחוברות, וקיימת שותפות אמיתית בין עריכה להוראה”.

ההכשרה לעריכה לשונית כוללת “הכרות עם הרבדים ההיסטוריים של השפה”, כדברי ד”ר קרן דובנוב, מזכירה מדעית באקדמיה ללשון העברית, המלמדת בחוג ללשון ובתוכנית העריכה. היא חוקרת לשון ההשכלה, ופרסמה מאמרים בלשון ההשכלה ובעברית החדשה. “מראים בקורסים את הייחוד של העברית לאורך הדורות, כדברי פרופ’ זאב בן-חיים (בעבר נשיא האקדמיה ללשון): ‘לא מה שנוצר בה דור אחר דור הוא ייחודה, אלא זה שלא מת בה שום דבר - הוא ייחודה’. לכן בלימודי העריכה עוסקים בטקסטים מכל רובדי הלשון. תלמידות עריכה שמבחינות במגילות ים המלח, למשל, ניסוח שאינו מוכר להן מן המשנה, עשויות להסיק מסקנות מפתיעות בנוגע לגבולות הניסוח התקני בעברית בת ימינו. הן לומדות מה משקף הטקסט ומה הן יכולות ללמוד ממנו כעורכות לשוניות”.

“עריכה לשונית - חשיבותה בחידוד המסר, בשימוש באוצר מלים עשיר, בעידון ובהשבחת הכתיבה”, אומרת רוזמרין, “עורך הלשון הקורא טקסט לעריכה הוא מצד אחד קורא אובייקטיבי ומצד אחר מעורב בתוכן ובמשמעות העולה מן הטקסט. מעורבות זו, יחד עם אובייקטיביות ורגישות ללשון הנרכשת אצלנו בקורס לעריכת לשון, מאפשרת לעורך להפיק מן הטקסט את המרב בדרך הקצרה, הפשוטה והבהירה ביותר”.

בתוכנית הדו-שנתית (יום בשבוע), מקבלות התלמידות בסיס תיאורטי-אקדמי רחב בקורסי חובה על תורת ההגה והצורות, ניקוד, תחביר, תורת השיח ועברית בת זמננו. קורסי הבחירה כוללים: לשון חכמים, לשון המקרא, לשון ימי הביניים, תקינות ונורמה, סמנטיקה, מילון וארמית.

בין המרצים בתוכנית: חיותה דויטש, סופרת ועיתונאית; עטרה סמואל, עורכת לשון שבעבר ערכה ספרי לימוד בעבור האגף לתוכניות לימודים במשרד החינוך; שולה יעקובסון, סופרת ועורכת לשון בעיתון “משפחה”; נחמה ברוך, עורכת ומרצה לעריכה; וצופי לייבוביץ, יועצת לשון של הערוץ הראשון. בין המרצים האורחים היו יוסי אחימאיר ראש מכון ז’בוטינסקי, ורות אלמגור-רמון (יועצת הלשון של הערוץ הראשון).

“הסטודנטיות משתתפות גם בסדנאות בעריכה בתחומים מגוונים”, אומרת הנשקה. “הסדנאות מחולקות לפי ז’אנרים: עריכה עיתונאית, תורנית, מדעית, ספרותית וכו’. בכל קורס יש התייחסות לשלבים השונים של עריכת כתבי יד”.

ההתנסות המעשית כוללת התמחות והגשת עבודת סיום. התלמידות מבקרות בבית דפוס ובהוצאה לאור כדי לעמוד מקרוב על תהליך ההכנה לדפוס. בוגרות התוכנית מקבלות תעודת “עורכת לשון” מטעם מכללת “אפרתה”. השנה לווה טקס סיום הקורס ביום עיון על חשיבות העריכה בהשתתפות סופרים, אנשי תקשורת ואקדמיה. אלה סוד, שסיימה את הקורס בהצטיינות יתרה, סיפרה בטקס על סבה, יוסף קמינסקי, מראשי המחתרת הציונית בבריה”מ, שהוצא להורג ברוסיה בשנות השלושים של המאה הקודמת בשל פעילותו הציונית ובשל השימוש בלשון העברית. היא סיפרה על אחיה, חה”כ יורי שטרן ז”ל, שהיה אסיר ציון וסיימה את דבריה בדברים מרגשים על חיוניות השפה העברית: “העובדה שהגעתי עד הלום היא בעיניי נס, אות קטן המעיד על ניצחונה של השפה הנצחית, על ניצחונו של האור על החושך”.   
 

מתוך אתר הסתדרות המורים - אתרוג

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008