יום ו' 30/10/2020 | 3:20
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > החינוך הציבורי בישראל
מאת: יוסי וסרמן

הסטוריה ישראלית:
בתקופת המנדט הבריטי עדיין לא הופעל בארץ חוק חינוך חובה, ובכל זאת האוכלוסיה היהודית מימשה כמעט במלואה את זכויות הלימוד. כ-90% למדו וסיימו שמונה שנות לימוד בבתי הספר היסודיים, שנתמכו על-ידי הממשל.

גלי ההגירה ההמונית לישראל, בסוף שנות ה-40 ובשנות ה-50 של המאה הקודמת – הן של ניצולי שואה ממדינות אירופה, אבל בעיקר מארצות האיסלאם – הפרו את מה שתואר עד אז כ"שיווי משקל תרבותי". לפתע התגלו הפערים התרבותיים והחברתיים בין אופייה החילוני של הציונות המערבית, לבין הגוון הדתי-מסורתי של הציונות המזרחית. עקרונות החינוך העברי האידיאולוגי, העקרונות החלוציים שדיברו על עיצוב דמותו של צעיר ארץ ישראלי, כבר לא כל-כך התאימו למציאות החדשה שנוצרה בשטח.
 
הרפורמה בחינוך משנת 1968 הייתה אמורה לסייע בגיבוש עקרונות חדשים לחברה המודרנית המתהווה. כור היתוך, שאיפה לאחדות. מדיניות הרפורמה נחשפה, אפוא, לניגודים שבין חתירה לשינוי לבין שימור הקיים והשתדלה להתמודד אתם. שנות ה-60 וה-70 התמקדו במאמץ לאינטגרציה. בשנות ה-80, כשהחברה כבר מפנה מבט עמוק יותר אל תרבויות העולם, אל הקדמה הכלכלית, התעשייתית, התרבותית והחינוכית במערב, הוחל גם בהפצת המסר שהאינטגרציה נכשלה. התמוטטות הגוש המזרחי העניקה גושפנקה לקריסת הסוציאליזם, לכאורה. מכאן כבר הייתה קרובה יותר הדרך לנסיגה מן הטוב החברתי ולהעדפת הטוב הפרטי, לגיבוש הומוגני של קהילות חינוך סגורות והפניית העורף להטרוגניות החברתית והחינוכית.
 
הזכות לחינוך
הזכות לחינוך היא זכות אדם כללית, השואבת את הצדקתה מחירויות יסוד, כגון; האוטונומיה של הפרט והזכות לכבוד. שר החינוך רשאי להכיר במוסד חינוכי ייחודי, בעל מאפיינים תרבותיים ייחודיים. השאלות הרלוונטיות הן: (1) באיזו מידה יכול גורם פרטי להשפיע על תכני לימוד שהמדינה קבעה והציבה כיעד חינוכי, (2) מה מידת המחויבות של אותן קבוצות אוכלוסיה ייחודיות, אותם גורמים פרטיים, לתכנית הלימודים הממלכתית, (3) ומה מידת מחויבותה של המדינה או אי מחויבותה לתמוך כלכלית גם בזכותן לחינוך של קבוצות המיעוט.
 
מוסדות חינוך פרטיים בעולם
ברוב מדינות האיחוד האירופי מתיר החוק את הקמתם של בתי ספר פרטיים. ברוב המדינות דורש החוק עמידה בסטנדרטים בסיסיים – הן פיסיים והן פדגוגיים, בעת הקמת המוסדות החדשים. יש דרישות מפורשות למדי באשר לתכני הלימוד המחייבים. קיים פיקוח ממשלתי על רמת ההוראה ועל רמת ההכשרה של צוות המורים. ברוב המדינות חל הפיקוח גם על המבנים, על המתקנים, על הבריאות והבטיחות.
 
בצרפת, למשל, רוב החינוך הפרטי הוא של קבוצות דתיות. הנושא מוסדר בחקיקה ראשית. המוסדות הפרטיים מתחיבים להקנות חינוך לפי כללי החינוך הציבורי והתכניות הנהוגות בו, יש עליהם פיקוח מינהלי ופדגוגי, והמדינה מבטיחה בחוזה תמיכה ממשלתית במוסדות. חשוב לציין בהקשר זה כי בצרפת קיימת הפרדה נוקשה בין דת למדינה, ולכן בבית ספר ציבורי חובה להקפיד על שמירת אופיו הנייטרלי מבחינה דתית, וקבוצות דתיות לא יכולות להביא שם לידי ביטוי את זהותן הייחודית.
 
בהולנד רוב בתי הספר הפרטיים הם דתיים או כיתתיים; קתולים, פרוטסטנטיים, מוסלמים, יהודים, הינדיים וכד'. התנאי הבסיסי הוא שבית הספר הפרטי יוקם בידי אישיות משפטית, שמטרתה חינוכית ושאין לה כוונת רווח. אחריות המדינה באה לידי ביטוי במתן הכרה מלאה למוסדות החינוך הפרטיים וכן בתקצוב שוויוני שלהם. כך יוצא שבתי הספר הפרטיים מקבלים מימון ממלכתי מלא.
 
באיטליה, לעומתם, החוקה קובעת במפורש כי על המקימים בתי ספר פרטיים לעשות זאת, מבלי להטיל נטל על המדינה.. כלומר: למדינה אין שום מחויבות לממן אותם.
 
באנגליה וביוון החוק מגביל מאד את אפשרות המימון של המדינה. באנגליה יש אלפי בתי ספר עצמאיים, המוגדרים כפרטיים. מעמדם מוסדר בחוק והם חייבים ברישום ממשלתי. רישום זה מותנה בעמידה בסטנדרטים רבים הנוגעים להתפתחות הרוחנית, המוסרית, החברתית והתרבותית של התלמידים, וכן לרווחתם, בריאותם ובטיחותם ועוד. ככלל, בתי הספר הפרטיים ממומנים באמצעות תשלומי הורים או תרומות ומענקים מגופים פרטיים. הם לא מקבלים מימון ממשלתי!
 
בגרמניה, בפועל, בכל מדינות הפדרציה מוסדר בחוק עניין התמיכה בבתי ספר פרטיים, ואולם גובה התמיכה שונה ממדינה למדינה. על בתי הספר הפרטיים לא מוטלת חובה להיצמד לתכנית הלימודים הנהוגה בחינוך הציבורי, באופן מלא, אלא להתאים את ההוראה בהם לתכנית הזאת, באופן כללי.
 
אני מאמין
בשנים האחרונות אנחנו עדים בישראל לפריחה של בתי ספר ייחודיים, פרטיים, אליטיסטיים. זהו תהליך שאי אפשר, וגם לא צריך, למנוע באופן מוחלט, אבל אפשר בהחלט להגביל, להציב בפניו תנאים ומחסומים. במקביל, מתקיים גם תהליך אחר: בתי ספר ציבוריים רבים מבדלים את עצמם, מייחדים את עצמם – וזאת בהחלט תופעה שניתן לברך עליה. אין שום רע בכך – להיפך! – שהמערכת הציבורית תהיה מגוונת, רבת פנים, ולאו דווקא אחידה וסטנדרטית. ככל שתגדלנה אפשרויות הבחירה של הורים ותלמידים בין מגמות שונות של בתי ספר, כך ניתן יהיה להציב את המערכת הציבורית בנקודת זינוק טובה יותר, אטרקטיבית יותר.
 
אני עדיין מאמין בנחיצותו ובחשיבותו של החינוך הציבורי. בהקשר הזה אני עדיין דוגל במחויבות של המדינה להקנות חינוך בסיסי, נכון וטוב, ועל יסודות של שוויון, לכל ילדה וילד, בלי קשר לאמצעים וליכולות הכספיות של הוריו ובני משפחתו. במקום להמיר מערכת במערכת, במקום להחניק את האחת ולפתח את זאת החדשה, הקורצת, לכאורה הדינאמית ומודרנית יותר, צריך לעשות מעשה פשוט: להעניק למערכת הציבורית את החמצן – לו היא ראויה, ופתאום יווכחו כולם לראות שמה שהיה נכון וטוב ומוצלח כל השנים, מה שהביא להישגים והצלחות, לגאווה ולשמחה – ממשיך להטיל את אותן ביצי זהב, אם לא מרעיבים את התרנגולת, ואם לא מונעים ממנה את גרגרי התערובת. אני מאמין עדיין בסוציאליזם במובן של אחריות החברה על הפרט. אני מאמין עדיין בסוציאליזם של חלוקת משאבים – שבה מעדיפים את טובת הכלל, את טובת הקהילה, על פני טובתו של פרט זה או אחר. חינוך פרטי הוא אולי דבר מאד מפתה, אבל, לטעמי, אינו חינוכי...
 
תם אולי עידן האידיאולוגיה השוויונית, שרווחה בקרב דור מייסדי המדינה, אבל מכאן ועד לעידוד וסיוע ממשי להגדלת הפערים בחברה – רב המרחק. ישראל מדורגת כיום במקום גבוה מדי בעולם המערבי, בכל מה שקשור לפערי מעמדות; בין עשירים לעניים, בין מרכז לפריפריה, בין סקטורים ועדות. ההשלכות של כל אלה ניחתות בסופו של דבר על כתפיהם הצרות של התלמידות והתלמידים. מי שמתחיל בעמדת נחיתות ניכרת, מי שנקודת הזינוק שלו רחוקה מאד מאחור ועול כבד כל-כך מועמס על שכמו – לא יצליח לעולם להדביק את הפער. אגב כך, הפגיעה היא גם בתחושת הסולידריות ובנכונות של אותם צעירים להיענות בעתיד לאתגרים לאומיים. החוליים הללו מושרשים בשיטה ובכללי היסוד שלה. גם אם אי אפשר עוד להחזיר את הגלגל אחורנית, מוטל עלינו, כאזרחים, לדאוג לפחות לאיזון מסוים של הפערים ולצדק חברתי בסיסי.
 
אם המדינה החליטה שהיא מקדישה משאבים לחינוך, אז שתעשה את הכל באופן הכי ישיר והכי הוגן – ומעל השולחן. אם היא רוצה לנוון את המערכת הציבורית, לפגו בה, להתעלל בה, לפרק אותה או להפריט אותה, אזי כדאי שהדברים ייאמרו בגלוי ובקול צלול. החברה, במקרה כזה, תהפוך לזירת התגוששות.
 
נוצרו בישראל מעמדות והפער ביניהן רק הולך ומחריף ומעמיק ומדאיג. המגמה היא עקבית ומתבטאת, בין היתר, בפערי שכר, בפערי רכוש והון, פערים בצריכה ופערים בחינוך ובהשכלה. מדובר בפצצה חברתית מתקתקת. היא מסכנת את החברה בישראל, היא מסכנת את המדינה והיא מסוכנת לדמוקרטיה.
 
לדידם של רבים, החינוך הפרטי מבטא איכות. מבטא אליטיסטיות. יוקרה ומעמד (גם שר החינוך סיפר פעם שבנותיו לומדות בבתי ספר פרטיים). לצד השאלה הכספית, יש פה היבט נוסף; על מטרות החינוך והלימוד, על היעדים העקרוניים – כמו מפגש בין אנשים שונים, כמו צמצום פערים. אלה עמדות מוצהרות של המדינה. האם היא מתנערת מהן? האם שכחנו את היעד האולטימטיבי שלנו – לחנך את בני הנוער, ולא רק לגדל אנשי עסקים והיי-טק?!
 
יתכן מאד שבחלק מבתי הספר הפרטיים מוצע חינוך טוב יותר, אבל חשוב לראות גם את הצד המוסתר של המטבע: את אותו רצון, שלא מדברים עליו בקול רם, משום שהוא לא תקני, הוא לא "פוליטקלי-קורקט", להתבדל מן הבחינה החברתית, למנוע פגישה של ילדינו עם ילדים ש"אינם נראים לנו". ובכלל, המדיניות וההתמודדות עם הנושא – הם דו פרצופיים. מצד אחד, מממנים אותם, כמעט באופן מלא, ומצד שני מאפשרים להם ראיונות קבלה ומבחני מיון הצגת דרישות תשלום, שלא כל אחד יכול לעמוד בהם. למערכת הציבורית קשה להילחם בפיתוי, כשידיה קשורות מאחורי הגב.
 
ועוד נקודה אחת: אף אחד לא יודע, וגם לא מסוגל לבדוק באמת, את היקף מעורבותם של ארגונים וקרנות ואינטרסים מסחריים וכלכליים בתחום החינוך. זה נעשה קל יותר בבתי הספר הפרטיים. חלק מן הפעילות החינוכית מוכתב על ידם, וזה לא תמיד תואם בדיוק את צרכי התלמיד ואת צרכי מערכת החינוך. למנהלים ולמורים קשה לעמוד בפיתויים המוצעים, כשכולם מוצגים לכאורה כיוזמות, שכל עניינן הוא חינוכי וכל מעייניהם נתונים אך ורק ליעדי המוסד והחינוך.
 
לנו אין שום סיבה להתגאות בכך שמדינה בורחת מאחריות לספק לאזרחיה את הלחם, את החלב, את המים ו/או את החינוך. "גבירים" כאלה ואחרים כבר עברו פה. ראינו אותם חולפים, וראינו אותם גם נעלמים. לפעמים יש לתרומות ולתורמים כוונות טובות באמת, אבל לעתים חולף זמן ואז הם פתאום מתחילים לחשוב שבאמת יש בכוחם – ובכישוריהם – כדי להחליף את המערכת, את אנשי המקצוע, ולדעת טוב יותר מאחרים מה רע ומה טוב, מה מתאים ומה נכון.

מתוך אתר הסתדרות המורים - הדברים נאמרו בכנס שדרות תשע"א

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008