מאת זאב שטסל
לפני כמה חודשים נערך באשקלון כנס בנושא "חינוך לקיימות בישראל". במסגרת אחת הסדנאות עלתה השאלה מה ייחשב להצלחה של החינוך הסביבתי. כל אחד מהמשתתפים התבקש לתאר מצב שיעיד על הצלחתו של החינוך הסביבתי בעוד עשר שנים. כאשר הגיע תורי תיארתי את התסריט הזה: סמוך לתחילת שנת הלימודים, בבית ספר שאינו מגדיר עצמו בית ספר ירוק, כיתה אחת צריכה לעבור ללמוד בחדר אחר. כאשר נכנסים התלמידים לחדר החדש הם שמים לב שאף על פי שמזג האוויר אינו חם במיוחד חלונות הכיתה סגורים והמזגן פועל. אחד התלמידים מכבה את המזגן ואחרים פותחים את החלונות. איש אינו אומר דבר כי כולם מבינים שכך ראוי לנהוג. הם מבינים את המשמעות של מזגן הפועל בלא צורך: הם מבינים שהמזגן צורך אנרגיה התורמת להתכלות של משאב מתכלה (נפט) וגורם לזיהום אוויר מיותר ולהתגברות אפקט החממה. הם מבינים גם שהמזגן הפועל בלא צורך מתבלה, מה שיצריך רכישה מוקדמת יותר של מזגן חדש. המזגן הישן יהפוך לפסולת שתפגע בסביבה וייצורו של מזגן חדש יצרוך משאבים וייצור עוד פסולת. התלמידים לא רק מבינים את כל זה - חושבים סביבתית - אלא גם מוּנעים לפעול. הם מרגישים מחויבים לבריאות של כדור הארץ ושל הדורות הבאים.
פיתוח תודעה סביבתית הוא האתגר הגדול של החינוך הסביבתי. תודעה סביבתית משמעה שיחידים ומוסדות הפנימו תובנות דוגמת התובנות שתיארתי. על מנת שדבר זה יקרה לתלמידים ולאזרחים חייב להיות בסיס ידע בנושאי הסביבה. מערכת החינוך מכריזה על חשיבותו של החינוך הסביבתי, אך היא עדיין לא הגדירה את בסיס הידע הזה. לדעתי הגדרת בסיס הידע - ליבת הידע הסביבתי - צריכה להיות הצעד הראשון לפעולה מסודרת של מערכת החינוך להנחלת תודעה סביבתית. ליבת הידע הזאת תשמש בסיס להכשרת מורים ולפיתוח תכניות לימודים וחומרי למידה. היא צריכה להיות ממוקדת רק בנושאים ההכרחיים לטיפוח תודעה סביבתית.
הכנתה של ליבת ידע סביבתית אינה משימה פשוטה. הנושא טעון ומעורר גישות שונות. לכן חשוב שפורום רחב של אנשי תיאוריה ומעשה בתחומי הסביבה והחינוך יהיו מעורבים בהכנה. ההנחיה הבסיסית שהייתי מציג לאנשי פורום כזה היא להכין מסמך שיכלול את המינימום שהיינו רוצים שכל אזרח ידע בנושא הסביבה. תהליך הכנת המסמך חייב להיות פתוח להערות הציבור, והמסמך עצמו צריך להיות גמיש ומעודכן תמידית.
לא הכול סבורים כי דרושה ליבת ידע סביבתי. המדיניות הנוכחית של משרד החינוך גורסת שתכניות הלימודים הקיימות נותנות מענה למפרט התכנים הנדרש לפיתוח תודעה סביבתית. כדי לחשוף "תכנים סביבתיים" בתכניות הלימודים הקיימות התבקשו המפמ"רים של המקצועות הרלוונטיים להכין מסמך שבו יצביעו על תכנים כאלה. המהלך הזה שגוי לדעתי; יש לבצע מהלך הפוך - להגדיר את התכנים החשובים ביותר לפיתוח תודעה סביבתית ואז לראות אם הם מופיעים בתכניות הלימודים של המקצועות השונים ובהקשר נכון (לא כל מה שקשור לנושא הסביבה חשוב בהכרח גם לליבת הידע הסביבתי). במידה שיימצא כי חסרים נושאים הנכללים בליבת הידע הסביבתי, יש לפעול לשינויים מתאימים בתכניות הלימודים.
טענה אחרת נגד ליבת ידע סביבתי היא שישנן דרכים שונות לטיפוח תודעה סביבתית ושליבה סביבתית תפגע בפלורליזם החינוכי, בחופש וביצירתיות המתקיימים בקרב הגופים העוסקים בחינוך סביבתי. תשובתי לטענה זו היא שהחינוך - הפורמלי והלא פורמלי - חייב להתייחס אל הליבה בפתיחות וביצירתיות, לראות בה נקודת מוצא ובסיס לשיפורים.
...
ליבת הידע הסביבתי - הצעה לדיון
להלן טיוטה ראשונית לליבת ידע סביבתי. מטרתה לעורר שיח בקרב העוסקים בנושא. היא תוכל לשמש בסיס לדיון בפורום שיתהווה בקרוב - כך אני מקווה - לצורך הגדרת ליבה סביבתית למערכת החינוך.
עקרונות קיומה של מערכת אקולוגית: מערכת אקולוגית כוללת רכיבים דוממים - מים, קרקע, אוויר, אור וכדומה; רכיבים חיים; תנאי סביבה - לחות טמפרטורה וכדומה. מקור האנרגיה של המערכת האקולוגית הוא השמש. בתהליך הפוטוסינתזה ממירים הצמחים את אנרגיית השמש לאנרגיה כימית. בשרשרת המזון עוברת אנרגיה זו ליצורים החיים ובכללם לאדם. קיומם של כל היצורים בעולם תלוי ברכיבים הדוממים - מים, קרקע, אוויר, אור; ובתנאי הסביבה - טמפרטורה ולחות מתאימים. כל היצורים שאינם צמחים, ובכלל זה האדם, תלויים לקיומם ביצורים אחרים.
תהליכי פירוק הפסולת במערכת האקולוגית: פסולת הנוצרת בתהליכים ביולוגיים (הפרשות ויצורים מתים) עוברת פירוק באמצעות מיקרו־אורגניזמים המנצלים את הפסולת למזון ובו בזמן מחזירים לסביבה הדוממת מינרלים שונים הנדרשים לתהליכי החיים. על כן במערכת אקולוגית טבעית ישנו מִחזור מלא של כל הפסולת הנוצרת.
היכולת הטכנולוגית של האדם והשפעתה על הסביבה: האדם, בשונה משאר היצורים, ניחן ביכולת טכנולוגית. יכולת זו מאפשרת לו לנצל את הסביבה לא רק כמשאב לקיום הביולוגי, אלא גם כמשאב לחומרי גלם המאפשרים ייצור מוצרים המשפרים את רווחתו. תהליך הייצור של כל מוצר יוצר פסולת, לעתים גם עצם השימוש במוצר יוצר פסולת (למשל מכונית מזהמת את האוויר) והמוצר עצמו הופך בתום השימוש לפסולת. חלק מהפסולת (למשל חומרים מלאכותיים שיצר האדם) אינו יכול לעבור תהליכי פירוק טבעיים. פסולת זו מצטברת בסביבה ועלולה לפגוע ביצורים חיים ובכללם באדם. גם פסולת פריקה הנפלטת לסביבה בכמות גדולה עלולה לפגוע בסביבה, משום שהסביבה אינה מסוגלת לפרק אותה בקצב שבו היא מצטברת (למשל שפכים ביתיים יכולים להתפרק בתהליכים טבעיים, אבל כאשר כמותם גדולה מיכולת הסביבה לפרקם נוצר מפגע סביבתי).
שירותי המערכת האקולוגית וטביעת הרגל האקולוגית: שירותי המערכת האקולוגית הם מגוון התפקודים של המערכת האקולוגית המביאים תועלת לאדם. בין אלו אפשר למנות את פירוק הפסולת האורגנית, שמירה על יציבות הרכב הגזים באטמוספרה, ויסות האקלים, ויסות מִחזור המים ומניעת שיטפונות, יצירת קרקע ושמירה על פוריותה ועוד. לצד שירותים אלו מספקת המערכת האקולוגית גם משאבים שיש להם ערך כספי ישיר (טובין), כגון עץ, דגה ומינים שהם פוטנציאל להפקת תרופות ולהשבחת מינים בחקלאות.
"מדד טביעת הרגל האקולוגית" הוא ביטוי כמותי הקובע בכמה שטח מהמערכת האקולוגית משתמשים כדי לקבל מהמערכת האקולוגית שירותים וטובין. טביעת הרגל האקולוגית של האנושות גדולה מהשטח של כדור הארץ. כלומר האנושות צורכת שירותים מהמערכת האקולוגית בהיקף גדול משהיא יכולה לספק לאורך זמן. משמעות הדבר היא מחסור במשאבים (למשל דגה ועץ) ופגיעה בתהליכי מחזור הפסולת על ידי הסביבה.
קיימות: כדי שהסביבה תוכל להמשיך ולספק לאדם את צרכיו, התנהלות האדם צריכה להיות כזאת שתאפשר קיום לאורך זמן - לרווחת מי שחי כיום ולרווחת הדורות הבאים. לשם כך על האדם לצמצם את השפעתו השלילית על הסביבה (לצמצם את טביעת הרגל האקולוגית שלו). מטרה זו ניתנת למימוש דרך שילוב של אמצעים שונים: טכנולוגיה היכולה לצמצם או למנוע היווצרות של פסולת (לדוגמה, ממיר קטליטי במכונית מונע פליטה של חלק מהמזהמים שיוצרת המכונית; טכנולוגיות ייצור המשתמשות בחומרי גלם שמתפרקים בסביבה ובחומרים ממוחזרים מונעות הצטברות של פסולת בסביבה). תכנון סביבתי המאפשר מניעה וצמצום השפעות שליליות על הסביבה (למשל, תכנון שכונות מגורים שיביא בחשבון שימוש בתחבורה ציבורית יעילה שתצמצם את השימוש ברכב הפרטי; מיקום אתרי פסולת במקומות שסכנת החלחול של מזהמים למי התהום בהם פחותה). הסדרים חברתיים המספקים מסגרת שבה נחקקים חוקים המגנים על הסביבה (למשל, חוקים הקובעים תקנים סביבתיים) ופועלים בה נבחרי ציבור שיכולים להוביל מדיניות סביבתית (למשל, עידוד התחבורה הציבורית). אורח חיים מקיים של הפרט שבמסגרתו תורם כל אדם לשמירה על הסביבה באמצעות קיום אורח חיים שמביא בחשבון שיקולים סביבתיים. כך, למשל, כל אדם יכול להימנע מצריכה של מוצרים שאינם חיוניים, למחזר פסולת, לחסוך באנרגיה ובמים, לצמצם נסיעות ברכב פרטי, לצרוך מוצרים שהשפעת תהליך ייצורם על הסביבה קטנה.
אזרחות סביבתית פעילה וצדק סביבתי: במדינה דמוקרטית אזרחים יכולים להשפיע על המדיניות הסביבתית של רשויות השלטון באמצעים שונים: בחירת נציגי ציבור בעלי מודעות סביבתית, פנייה למחוקקים בדרישה לחוקק חוקים סביבתיים, פנייה לנבחרי ציבור בדרישה לממש מדיניות סביבתית, פנייה לבתי המשפט בתביעות לקיום החקיקה הסביבתית. תהליכי התכנון במדינת ישראל מאפשרים לציבור להתנגד לפעולות פיתוח הפוגעות בסביבה ויוצרות מפגעים.
חלק בלתי נפרד מהאזרחות הסביבתית הוא פעילות למען שמירה על קיום צדק סביבתי. לכל אדם הזכות לחיות בסביבה נאותה שאינה פוגעת בבריאותו או באיכות חייו ולכל אדם זכות שווה ליהנות ממשאבי הסביבה ולא לשאת בנטל הזיהום יותר מאזרחים אחרים. על מנת שפעילות אזרחים למען הסביבה תוכל להתקיים כראוי, תהליכי התכנון והפעילות של גופים שיש להם השלכות על הסביבה חייבים להיות שקופים לביקורת הציבורית.
זאב שטסל עוסק בחינוך סביבתי, בכתיבה ובפיתוח חומרי למידה בנושא. zeev98@013.net.il
מתוך אתר הסתדרות המורים - הד החינוך
