יום א' 08/12/2019 | 3:34
 
 
 
 
 > חדשנות ויצירתיות בחינוך נוער בסיכון
מאת: עמי וולנסקי
הטיפול ב"נוער מנותק" או "נוער בסיכון" – המונחים משתנים אך לא הנוער – הוא תמונת ראי הפוכה לאחידות ולנוקשות המאפיינות את עבודת בתי הספר העל־יסודיים בישראל. מדיניות הטיפול בנוער מנותק עברה שינויים ניכרים. כיום היא מאופיינת בגמישות פעולה, בגיוון ובחדשנות, והיא משמשת מקור השראה ולימוד למערכות חינוך בעולם. השינויים בדרכי הטיפול באוכלוסיית הצעירים הקשה ביותר בחברה הישראלית נבעו במידה רבה מההבנה המעמיקה שהמעשה החינוכי הסטנדרטי אינו מאפשר התקרבות לנערים בסיכון ושרק גישות מקוריות ולא צפויות המבוססות על אמפתיה עשויות לקרב את העובד החינוכי, ובעקבותיו את המעשה החינוכי, אל הצעיר שנפלט ממסגרות חינוכיות.
לא במקרה הפכה "היחידה לקידום נוער" במשרד החינוך וברשויות המקומיות לאבן שואבת ליוצרים חינוכיים, למחפשי אתגרים ולאידאולוגים המאמינים בכוחו של החינוך. אלה השתלבו במסגרות חינוכיות שהתנאים להצלחה בהן הם גמישות, פתיחות, חדשנות ויצירתיות הנובעות מגישה חינוכית של "הנער במרכז" – צרכיו, נטיותיו, כישוריו, חוזקותיו וחולשותיו, סביבתו החברתית־תרבותית. הגישה החינוכית לנוער הקשה ביותר דמתה אפוא לחינוך הפרוגרסיבי של ג'ון דיואי.
• • •
נחלק את התפתחות "היחידה לקידום נוער" – היחידה האחראית לטיפול בנוער מנותק במשרד החינוך – לארבע תקופות עיקריות:
 
התקופה הראשונה בתולדות הטיפול בנוער בסיכון במשרד החינוך מתחילה ב"ניסוי אור יהודה" במחצית השנייה של שנות השישים. ניסוי זה הניח את אבן הפינה לעבודה עם נוער מנותק. הניסוי היה יוזמה של "המחלקה לנוער" במשרד החינוך, לימים "מנהל חברה ונוער" של היום. דפוסי הפעולה שהתפתחו במהלך שנות השבעים התבססו על ניסיון להציע אלטרנטיבה חינוכית לבני נוער שנשרו מבתי ספר – מועדוני נוער קטנים שנקראו באותם ימים "מועדוני חבורות". מועדונים אלה היו מקום מפגש והזדמנות ליצירת קשר חינוכי בין עובד חבורת הנוער לבין בני נוער שנשרו ממסגרות חינוכיות ומטרתם הייתה להרחיק בני נוער אלה מהסכנות הכרוכות בשוטטות ברחוב.
 
התקופה השנייה אופיינה באימוץ דפוסי פעולה גמישים יותר. היא החלה בסוף שנות השבעים ונמשכה לאורך שנות השמונים. הפערים החברתיים של שנות השבעים שהתגלו לציבור הרחב דרך תנועת הפנתרים השחורים ו"דוח ועדת ראש הממשלה לנוער ולילדים במצוקה" ("דוח ועדת כץ" 1973) וכן החלת חוק חינוך חובה עד גיל 16 ולימוד חינם עד גיל 18 הובילו לגיוון תפיסות הטיפול והחינוך ולהעמקת המחויבות של משרד החינוך לצעירים שנשרו מבתי הספר. הקמת "האגף לרווחה חינוכית ושיקום שכונות" (אגף שח"ר היום) ו"היחידה לקידום נוער" במשרד החינוך, התחזקות "היחידה לביקור סדיר", חיזוק שפ"י (השירות הייעוצי פסיכולוגי) כל אלה עודדו חדשנות חינוכית בחיפוש דרכי העבודה עם גרעין הנוער הקשה.
ואכן, בשנות השבעים והשמונים הוקמו יחידות לקידום נוער בעשרות רבות של יישובים. תפקיד היחידות האלה היה לפתח שירותים חינוכיים לנוער מחוץ למסגרות לימודים. התפתחות זו בולטת דווקא בימים הקשים שלאחר מלחמת יום הכיפורים – שנים של שפע תקציבי, אווירה שעודדה פיתוח מיזמים חינוכיים וגן עדן לחולמים ויוצרים בתחום חינוך.
במחצית השנייה של שנות השבעים ובמהלך שנות השמונים הלכו וצמחו חידושים חינוכיים רבים ובהם כפרים לנוער מנותק (מנוף, קדמה ואיבים) והמרכז לקידום אוכלוסיות מיוחדות בצה"ל (מקא"מ). להקמת מקא"מ קדם מאבק על פתיחת שערי הצבא לנוער מנותק שרובו משכונות המצוקה. כמו כן פותחו תכניות לימודים חדשניות, כולל הוראה אישית או הוראה בקבוצות קטנות (תכנית היל"ה); טיולי אתגר ובהם טיולי גמלים במדבר סיני; מחנות ימיים, אשר חייבו משמעת וריסון אישי; חידושים חינוכיים אחרים שהיו חלק מפסיפס חינוכי מורכב של מאמץ לקדם את שילובם החינוכי והחברתי של בני נוער שהתנתקו מבתי הספר.
אפשר לסכם את המעבר בין התקופה הראשונה לשנייה כך: בעוד שבשנות השבעים הייתה הגישה לעבודה עם נוער שוליים זהירה ופסיבית יותר ונשענה על מפגשים במועדוני חבורות כחלופה לדפוסי הבילוי ברחוב, התקופה השנייה התאפיינה בגמישות ובגישה של reaching out – לא ממתינים לבואם של הנערים למפגש עם המחנכים/מדריכים במועדון, אלא מאתרים אותם בסביבתם הטבעית. השינוי בתפיסה לא היה טכני בלבד; החלה להתגבש תודעה שקידום נוער אינו שירות שמבחן קיומו כרוך במספר הנערים הפוקדים את מועדון החבורות ומורחקים מתרבות הרחוב, אלא ביכולת להביא לשילובם של נערים במסגרות נורמטיביות.
מחקרים וסקרי פעולה תרמו לגיבוש התפיסה החדשה והצביעו על העובדה שניתוק חברתי הוא מצב משתנה ולא מצב קבוע ושנערי שוליים מתפקדים אחרת במעגלי זמן שונים. נוער זה לעתים אינו עובד ואינו לומד, לעתים חוזר למסגרת לימודים חדשה, לעתים משתלב לפרק זמן קצר או ארוך במקום עבודה, לעתים עושה ניסיון מוצלח יותר או פחות לשרת בצבא. מכאן שמבחן הצלחתו של מחנך/מדריך נוער בסיכון הוא קיצור פרק הניתוק של הנער מהחברה ושילובו במסלול חברתי וחינוכי תקין.
קשר עם בתי ספר, קשר עם יחידות בצה"ל, שילוב בקורסים מקצועיים של משרד העבודה או פיתוח תכניות הכשרה קצרות טווח, כגון קורסי מצילים, ספּרות ואף עידוד יוזמות עסקיות מקומיות של נערים, נהיו דפוס פעולה שגור בעבודת קידום הנוער בתקופה השנייה להתפתחות המקצועית של תחום זה.
 
התקופה השלישית בפיתוח השירותים לנוער מנותק – שנות התשעים ושנות האלפיים – מאופיינת בהרחבה, בהעמקה ובהמשך ההגמשה והגיוון של הפעולה החינוכית. המגזר השלישי, בעידוד הממשלה, פורש כנפיים בתקופה זו וקמות עמותות ייעודיות לקידום נוער שוליים. ג'וינט ישראל מעמיק את תמיכתו בטיפול בנוער וילדים בסיכון, ובשנת 2006 מגישה "ועדת שמיד" דוח יסודי ומקיף לממשלה, הכולל המלצות לדרכי פעולה לצמצום היקף אוכלוסיית הילדים והנוער במצוקה. התפתחות זו מסייעת ביצירת ממדים חדשים של התחדשות ומחויבות ציבורית לקידום הצרכים של אוכלוסיית הנוער והילדים החלשים בחברה הישראלית. גם "היחידה לקידום נוער" במשרד החינוך מרחיבה את אופק פעולתה ומזהה אוכלוסיות יעד חדשות ונוספות – נוער עולה ממדינות ברית המועצות לשעבר ומאתיופיה, "נוער הגבעות" בהתנחלויות, "חוזרים בשאלה" מהמגזר החרדי ועוד. הנוער מהסוג האחרון מוצא עצמו במציאות של הדרה משולשת – ממשפחתו, מקהילתו ומן הסביבה החדשה שבה הוא רוצה להיקלט. התפתחות זו חייבה הבנה מעמיקה ולימוד של היבטי תרבות, סמלים וערכים של קבוצות נוער. ואכן, הידע ושיטות הפעולה משתכללים ומתחדשים בשני העשורים האחרונים בקצב מהיר, התואם את המציאות המורכבת.
"היחידה לקידום נוער" במשרד החינוך קולטת עובדים מתאימים לעבודה עם האוכלוסיות החדשות, וההכשרה המקצועית לתעסוקות "רכות" – מפעילי וידאו, הכשרת די ג'יי, קורסי מחשבים, בישול, קונדיטוריה, אילוף כלבים – כמו גם התמיכה במיזמים עסקיים של בני נוער הולכות ומתרחבות. הפעילות החינוכית עם נוער בסיכון נהנית מיצירתיות רבה החסרה כל כך בפעילות החינוכית עם נוער "רגיל".
 
התקופה הרביעית נפתחת ב־2007 עם תיקון לחוק חינוך חובה, המגדיר את חובת הלימודים עד גיל 18. זו אולי התקופה המאתגרת ביותר בתחום הטיפול בנוער בסיכון. בניגוד לשנות השישים – שבהן העלאה בחוק של שתי שנות לימוד נוספות, מגיל 14 לגיל 16, לוותה בהקמת ועדה מקצועית ("ועדת פראוור" 1965) וועדה פרלמנטרית ("ועדת רימלט" 1968) ובעקבותיה באה ההחלטה על ביצוע "הרפורמה" – התיקון לחוק בשנת 2007 התבצע בלא כל דיון ציבורי או מקצועי.
משמעות התיקון היא – אם הממשלה מתכוונת ליישם אותו – שמיום שייכנס לתוקף בתי הספר חייבים להתאים עצמם לקליטה של "הגרעין הקשה" של ילדי ישראל. כדי להגשים מטרה זו לא די בחוק, שהוא כשלעצמו אינו מרשים אף לא אחד מהנערים שאותם נועד לשרת. להגשמתו נדרשים שבירה ושינוי של דפוסי העבודה הסטנדרטית בבתי הספר העל־יסודיים. שינוי זה יחייב פיתוח תכניות לימודים גמישות, מגוונות וחדשניות המותאמות לצרכים של העשירון התחתון – ל"גרעין הקשה" של הנוער.
אם בכוונת מערכת החינוך הישראלית להיות פורצת דרך, גם בהשוואה למערכות חינוך בעולם, אשר רובן (מלבד שבע) אינן מקיימות חינוך חובה עד גיל 18, עליה לשנות את דפוסי העבודה של בתי הספר העל־יסודיים. משמעות הדבר היא שבית הספר הישראלי הטיפוסי יצטרך לאמץ לו שני דפוסי פעולה המשלימים זה את זה: (1) דפוס הפעולה המסורתי, שעל פיו לומד הרוב המכריע (90%) של ילדי ישראל ואשר מוביל לבחינות בגרות; (2) דפוס פעולה גמיש בדומה מאוד לדפוס הפעולה שפיתחה "היחידה לקידום נוער", המעניק שירותים חינוכיים גמישים במונחי מקום (לא רק בבית הספר), זמן (לא רק בשעות הבוקר), תכניות לימודים (לא רק תכניות המובילות לתעודת בגרות אלא גם הכשרות מקצועיות רכות) וגיל (אין חובה לסיים את שירותי החינוך דווקא בגיל 18, אלא עם תום רכישה של השכלה או תעודה רלוונטית לשוק העבודה או המשך השכלה במסגרת על־תיכונית). האם הדבר אפשרי? כן, בתנאי שמשרד החינוך ובתי הספר יצליחו לשלב שתי אידאולוגיות חינוכיות ושני דפוסי פעולה – אלה של האגף לחינוך העל־יסודי ואלה של "היחידה לקידום נוער" ומסגרות אחרות.
• • •
לסיכום: ארבע תקופות התפתחות מאפיינות את הטיפול בנוער החלש והנושר ממערכת החינוך בישראל. שלוש התקופות הקודמות עיצבו את דפוסי העבודה מתוך הנחת יסוד ש"היחידה לקידום נוער" אחראית לטיפול בנוער שנשר מבית הספר והיחידות האחרות במשרד החינוך מטפלות בנוער בבית הספר. התקופה הרביעית, לעומת זאת, שומטת את החלוקה המסורתית והופכת את בתי הספר לנושאים באחריות מלאה למה שעד כה היה מחוץ לתחום אחריותם. זהו אתגר חדש וחסר תקדים למשרד החינוך ולבתי הספר העל־יסודיים בישראל.

מתוך אתר הסתדרות המורים - הד החינוך

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008