כתבה: אפרת אור

את הגידול במספר התלמידים ב”אוהל מאיר” (240 תלמידים בשנת התשס”ד, 370 תלמידים בתשע”א), מייחסת מנהלת בית-הספר, רבקה דוד, לשורה של צעדים חינוכיים מוצלחים: “הורים ראו שהילדים לומדים, מרוצים, חוזרים הביתה מחייכים ואוהבים את בית-הספר. זה עבר מפה לאוזן ובית-הספר הלך וגדל”.

“להעצים את המורים”

“אוהל מאיר” הוא בית-ספר ותיק, שקיים כבר 55 שנים. כשרבקה מונתה למנהלת בית-הספר, היא הקציבה לעצמה שנה כדי להכיר אותו. אחרי שנה, היא גיבשה תוכנית פעולה מערכתית רב-שנתית לקידומו מבחינה לימודית וחברתית כאחד. 
השלב הראשון ביישום התוכנית היה העצמת המורים. “הדרישה הבסיסית מכולם, לא רק מהמורות אלא גם מאב הבית ומהמזכירה, הייתה להיות ראש גדול. אצלנו כולם מנהלים. היום אנחנו עובדים כצוות. הכול שקוף. אין סודות. מדברים על כל דבר, מפיקים לקחים ומסיקים מסקנות. המורים אכפתיים ומעורבים, וברור שצוות שמרגיש ככה, משדר את זה לילדים”.
במסגרת תוכנית הפעולה הרב-שנתית עודכנו תוכניות הלימודים, בהלימה לסטנדרטים של משרד החינוך, נבדקו ההישגים ונערך מעקב אחרי ביצוע התוכניות.
כשמבחני המיצ”ב הצביעו על שיפור ניכר בהישגים, המורות הרגישו שהמאמץ היה כדאי.

“לענות על הצרכים של כולם”

אוכלוסיית בית-הספר מגוונת מאוד. רבקה  טוענת שהיא רואה בגיוון ברכה ומשתדלת להיענות לצרכים של כולם. “החוכמה מבחינתי היא לתת מענה לצרכים של כולם”. 
בבית-הספר נפתח מסלול של “תלמוד תורה” בשיתוף עם עמותת “מישרים - חינוך בדרכי אבות”, בעבור האוכלוסייה התורנית הלאומית, הפועל מכיתה א’ עד ד’. בעתיד, המסלול יגיע עד כיתה ו’.
במסלול זה, שנועד לבנים, מלמדות מורות בית-הספר את מקצועות הליבה ואילו מקצועות הקודש נלמדים באמצעות מלמדים. מסלול תלמוד תורה פועל בשיטת זילברמן, המדגישה הבנה העמקה ושינון, והוא פעיל גם בחופשת הקיץ ובחול המועד.
רבקה שבעת רצון מהמסלול: “יש לי נכדים בתלמוד תורה בשיטה זו, ואני יודעת מה התוצאות: אהבת התורה, השפה, הדרך ארץ, הידע התורני, לימוד מקצועות הליבה כולם ברמה גבוהה מאוד. באים אלינו תלמידים מרחובות מרמלה ומגדרה כדי ללמוד במסלול הזה”. 
רבקה מכוונת גם לתת מענה לצרכי האוכלוסייה האתיופית: “אמרו לי שיש בבית-הספר אוכלוסיה אתיופית מורכבת. בעיניי זו אוכלוסיה מדהימה ומאתגרת. אני מאוד אוהבת אותם. וכשאני רואה ילד אתיופי בטרמפיאדה, אני מקפידה תמיד לעצור. הם חשובים לי וחשובה לי הדאגה לזכויותיהם”. 
בעבור התלמידים המצטיינים הוקם בבית-הספר “מרכז מצטיינים”, שפועל אחת לשבוע  ובו קורסים בשיתוף עם מכון ויצמן, אוניברסיטת בר-אילן, האוניברסיטה העברית בירושלים, מכון ברנקו ויס ואיגוד התעשיינים, לפיתוח חשיבה מדעית ומתמטית וכן קורסים למדעים ולחקר הסביבה מטעם משרד החינוך. לתלמידים המתקשים הוקצו שעות פרטניות במסגרת “אופק חדש”, המוקדשות למתן עזרה לימודית בקבוצות קטנות.

למה אין מראה בשירותים 

ב”אוהל מאיר” שפע של פרויקטים. אחד מהם הוא “שיח פתוח” שבו נפגשים  מדי שבוע תלמידים מכיתות ג’-ו’ עם אישיות מבית-הספר או מהמערכת הקשורה אליו. רבקה מספרת שבאחד המפגשים שאלו התלמידים את אב הבית מדוע אין מראות בשירותים. הוא ענה להם ‘כי  אנחנו פוחדים שתשברו ותפצעו את עצמכם’. התלמידים הבטיחו שהם ינהגו במראות בזהירות, ואב הבית-הסכים להתקין מראות. “המפגשים האלה נותנים לילדים הרגשה שיש עם מי לדבר. שמקשיבים להם”, אומרת רבקה. 
כדי לעודד הצטיינות, כל תלמיד שמעלה ציון בעשר נקודות באחד ממקצועות הליבה, נכנס להגרלה שנתית. בסוף השנה נערך טקס סיום שבו מקריאים את שמות התלמידים ומתקיימת הגרלה עם פרסים יקרים כמו: אופנים או די.וי.די. “זה נותן תמריץ גם לילדים אבל גם להוריהם. ההורים רוצים שהשם של הילד שלהם יוקרא, וזה נותן להם מוטיבציה לעזור לו בלימודים”, מסבירה רבקה. 
פרויקט “איזהו גיבור”, נועד לעודד התנהגות טובה. כל מורה חייבת לחלק אות גיבור לשלושה תלמידים שהתנהגו בצורה נאותה. תלמיד שצובר הכי הרבה אותות, מקבל פרס. מנגד פועל בבית-הספר “כרטיס אדום” שבו נרשם על גבי כרטיס כל אירוע של התנהגות לא נאותה בצירוף תאריך, תיאור האירוע, חתימת המורה וחתימת הילד. הכרטיס נשמר בתיק האישי, ונשלף משם במידה שתלמיד מתנהג בצורה שמצריכה את הרחקתו. הכרטיס שנשמר עד כיתה ו’, מהווה גורם הרתעה לגבי התלמידים.
מתחילת כהונתה כמנהלת “אוהל מאיר”, פיתחה רבקה דוד את תחום המוסיקה. “לא היו לי שעות, לא היו כלים, אז החלטתי ללמד מוסיקה בעצמי. בימי שישי מתקיימת פעילות ‘שירת הנשמה’, שבה אני מלמדת שירים. אני מסבירה את השיר ואם יש - את הסיפור שמסביבו והמורה למוסיקה מלווה אותי”. לאחר הרבה מאמצים, משרד החינוך והרשות המקומית, אפשרו להקים תזמורת בבית-הספר. “התחלנו עם חליליות ומנדולינות, אבל אני רציתי גם קלרינט וכינור. בעזרתה של המפקחת למוסיקה, אורנה חריטה, מצאנו מורים מקצועיים והיום ילדי ‘אוהל מאיר’ מנגנים בשבעה סוגי כלים. זה משהו שכל הילדים אוהבים ונהנים ממנו. אנחנו עושים הרקדות ויש לנו מורה לפיתוח קול”, אומרת רבקה בגאווה. בבית-הספר התקיימה תחרות “כוכב נולד”, שאפשרה לגלות כישרונות מוסיקליים.
פרויקט “מחברת מטיילת”, נועד לחזק את הקשר בין בית-הספר להורים. ההורים כותבים במחברת על הילד או על עצמם, ולמחרת הילד מספר ומקריא בכיתה את שנכתב במחברת. “למדנו להכיר את הילדים מזוויות  שלא ידענו עליהן”, מציינת המנהלת.
בית-הספר מטופח וסביבו חצר מוריקה ובה עצי זית וגינה חקלאית. בעונה נערך מסיק זיתים והילדים מחלקים זיתים בט”ו בשבט לכל הקהילה. הילדים נוטעים, קוצרים, מבשלים ואוכלים מפירות הגנה.

ההורים משתפים פעולה 

כרמית זכאי, יו”ר ועד ההורים, הייתה תלמידה ב”אוהל מאיר”, ועכשיו לומדים בו ארבעת ילדיה. היא נזכרת איך לפני שבע שנים המנהלת וועד ההורים עברו בין בעלי העסקים באזור וקיבצו תרומות לבית-הספר. “אנחנו כוועד הורים יוזמים פעולות להעשיר את קופת בית-הספר. אם יש פעילות חינוכית שההורים מתקשים לממן לילדם שנים המנהלת וועד ההורים עברו בין בעלי העסקים באזור וקיבצו תרומות לבית-הספר. “אנחנו כוועד הורים יוזמים פעולות להעשיר את קופת בית-הספר. אם יש פעילות חינוכית שההורים מתקשים לממן לילדם – ועד ההורים משלם בעבורו, אבל בסתר. ההורים מרוצים ומוכנים לעשות ולפעול למען בית-הספר”.
איילת חבר, יועצת בית-הספר: “אני שמה דגש על עבודה מערכתית ופרטנית. חשוב לנו בבית-ספר שכל תלמיד ירגיש מוגן ושייך, וחשוב לנו לערב בתוכניות שלנו את ההורים. יש לנו פרויקטים רבים כדי שהתלמידים ימצו את כישרונותיהם. אני, למשל, העברתי בבית-ספר סדנה למורות על כישורי חיים כדי שהן תוכלנה להעביר שיעורים אלו לתלמידים. המורות אמרו שהסדנה עזרה להן לא רק ללמד אלא גם לפתח מודעות בעצמן”.
רחל יגיל, סגנית מנהלת בית-הספר, מדגישה גם היא את השמחה ביחסה לבית-הספר: “בשבילי, לבוא לבית-הספר, זה לשמוח מדי יום ביומו. האמון הסמכות והאחריות שאני מקבלת מהמנהלת ממלאים אותי כוח לעבוד ולתרום. הקשר הזה לא רק עוזר לתפקוד החברתי הפדגוגי, אלא גם ליחסי הציבור של בית-הספר. אנחנו רוצים לממש את הפוטנציאל של כל תלמיד והסיסמה ‘כל תלמיד מצליח’ אצלנו היא לא רק סיסמה, אלא מציאות קיימת. כסגנית מנהלת אני משמשת גם כרכזת טיולים ורכזת חינוך ותרבות. אני מרגישה שותפה לבניית החזון הבית-ספרי ולהטמעת אופק חדש”. 
גבי שמעון יו”ר הסתדרות המורים ברחובות ומרכז מחוז מרכז: “המחויבות של המורים לבית-הספר היא מרשימה. מהרגע שנכנסים לבית-הספר מרגישים את השמחה של המורים ואת הפתיחות שלהם. למורים יש תחושה, שהם יכולים לבטא את עצמם בחופשיות, גם כשאין הסכמה עם המנהלת. אומנם המנהלת מחליטה, אבל היא תמיד מוכנה לשמוע אחרים ויש פה אוירה של משפחה. צוות מורים יציב מאוד. הם מפגינים מעורבות מאוד גבוהה בהסתדרות המורים. זה היה אחד הצוותים הראשונים שנכנסו לרפורמת ‘אופק חדש’. היו הרבה חששות אבל לאחר שנתיים רוב המורות שבעות רצון”. 
גבי מציין שהכניסה של בית-הספר ל’אופק חדש’ נעשתה תוך בניית אמון. “הייתה הרבה דיסאינפורמציה על נושא ‘אופק חדש’, התעקשתי שיעשו הצבעה, אם להיכנס לרפורמה או לא. הייתה הצבעה חשאית בקרב המורות והוחלט להיכנס. מאז עד היום אני ממשיך ללוות את בית-הספר במעבר ל’אופק חדש’. בכל בעיה או אי הבנה, אני מתעקש שיקראו לי ואנחנו פותרים את הבעיה ביחד. השקעתי הרבה זמן ללמוד את הרפורמה, היום, בכל הצניעות, אני מרגיש שאני מומחה לנושא ומשתמש במומחיות הזאת כדי לפתור בעיות”. גבי מסכם כי בזכות המחויבות של המנהלת והמורים
לבבית-הספר, שונה הדימוי שלו בישוב, וההורים, כאמור, מצביעים ברגלים.

“ביישוב קטן מרגישים”

רבקה דוד, 54, היא תושבת רחובות ונולדה  בגן יבנה, אם לשמונה וסבתא לעשרה.  היא הייתה בת עשרים וקומונרית בסניף “בני עקיבא” בגדרה, כשהכירה את ראובן דוד, שהיה אז מדריך בתנועה ולימים מנהל ישיבת הדרום ומפקח בחינוך העי”ס הדתי משרד החינוך מחוז מרכז. 
היא בעלת תואר ראשון במנהל חינוכי וחינוך בלתי פורמלי ותואר שני בניהול מערכות חינוך מבר-אילן שם גם עשתה קורס מנהלים. 
היא מתארת את משפחתה בחום: “באתי ממשפחה עם הרבה מודעות להשכלה ואהבת הארץ. היינו שמונה אחים, וההורים עבדו שלוש משמרות כדי שנוכל ללמוד. הם אמרו לנו ‘אנחנו נעבוד קשה ואתם תלמדו
ותצליחו’. הוריי הם דתיים לאומים, למדתי בתיכון בקיבוץ  ‘חפץ חיים’, אבל הם הסכימו לשלוח אותי לקונסרבטוריון ברחובות ללמוד לנגן על גיטרה. היום אנחנו משפחה משכילה. שתיים מאחיותיי הן מנהלות בתי-ספר, ואחת היא מנהלת הוצאה לאור באוניברסיטת בר-אילן”. 
רבקה עבדה כמחנכת וכרכזת חברתית בבית-ספר תיכון דתי בכפר אליהו. משם עברה להדרכה במינהל חברה ונוער במחוז מרכז של משרד החינוך. כחמש עשרה שנה עבדה כמדריכה ועוזרת מפקחים על בתי-ספר יסודיים ועל-יסודיים במחוז המרכז, כשתפקידה היה כדבריה “מצד אחד להכין בתי-ספר לאירועים כמו קבלת פרס חינוך או ביקור שר, או ביקורים ממלכתיים, ומצד שני לעזור למנהלים שנקלעו לקשיים להעמיד את בית-הספר שלהם על הרגלים”. 
לפני כשבע שנים הוצע לה לעבור  לתפקיד של ניהול בית-ספר והיא בחרה ב”אוהל מאיר” בקריית עקרון גם מפני שהיה קרוב למקום מגוריה, אך בעיקר מתוך הכרה ש”בישוב קטן מרגישים את העשייה שלך”.