יום א' 25/10/2020 | 4:38
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > פיתוח כישורי קשב ולמידה-שיטת רביב

מאת: רוני כהן מומחה לטיפול בשיטת רביב,מורה בכיר, מפתח תכנית"רביב" למצוינות בספורט.

לעתים קרובות מדי נשמע בחדרי מורים המשפט, "יש לו פוטנציאל, אבל הוא לא ממצה אותו", כאילו כוונת המורה לומר לתלמיד  "אילו רצית היית יכול". אך הניסיון המקצועי מלמד שברוב המקרים הילד רוצה אך אינו יכול. 

אם מטרת תהליך הלימוד בבית ספר להכשיר ילד לבוגר, עצמאי, משכיל, בעל מוטיבציה חיובית ודימוי עצמי שיאפשר לו להצליח בחייו - חובה לשים דגש על הדרך, ורק לאחר מכן לצפות לתוצאות. 

אין ילד שלא רוצה להצליח בלימודים, ולהיות מקובל בחברת בני גילו. יש מי שנתקל בקושי בלימודים, בתקשורת חברתית, בקואורדינציה,  וביטחונו העצמי נפגע עד רמה שבה הוא נראה לסביבתו כמטרד. הוא מצטייר כמי שאינו רוצה ללמוד, עצל או מרדן, שנוטה לתקוף כל סמכות באשר היא. 

כשילד עם קשיי למידה מגיע לשלב הזה, סביבתו הקרובה מגבירה את הלחץ עליו.  מורים, הורים, אחים בוגרים, מאמני ספורט, ומדריכי קייטנות דורשים ממנו בעקביות לעשות מה שנכשל בו פעם אחר פעם. הילד נלחץ בפינתו ומטבע הדברים מתבצר בהתנגדויותיו. כך קורה שכל האנשים הטובים שאמורים לעזור לו, מחריפים את התבצרותו, ותורמים מבלי דעת להתפתחות ילד עם דימוי עצמי נמוך. 

הורים נוטים להתייחס למיומנויות קשב וריכוז, קריאה וכתיבה כאל דבר מובן וטבעי לכל. אך המציאות מוכיחה שכל ילד מתפתח באופן שונה, ולכל אדם מגוון הכישורים המאפיין אותו. יש מי שמצטיין בספורט, אחר בספרות ובהיסטוריה, השלישי במתמטיקה ושפה, הרביעי טוב בתקשורת ובשפות, אך חלש במיומנות הגיונית מתמטית. 

פרופ' הווארד גארדנר (Gardner) פסיכולוג מאוניברסיטת הרווארד, טבע את מושג האינטליגנציות המרובות. לפי התיאוריה של גארדנר, כל אדם מצויד בכל האינטלגנציות, ורוב האנשים יכולים לפתח כל אינטליגנציה לרמת תפקוד סבירה, אם רק יזכו לעידוד, תמיכה  והדרכה נאותים. 

לפי גארדנר, מי שלא נולד עם אינטליגנציה תנועתית מפותחת במיוחד, לא יגדל כנראה להיות כוכב-על כמו מייקל ג'ורדן או  יוסיין בולט. אבל הכוונה וטיפוח בהחלט יסייעו לו להשתתף במשחקי כדור בכיתה ובשכונה, ולהשתתף בשיעורי התעמלות. הוא לא ירגיש צורך להגן על עצמו ולהימנע ממשחקי ספורט וחברה. 

הדבר נכון גם לגבי כישורים אחרים כמו מיומנות שפתית לשונית, מתמטית הגיונית, חזותית מרחבית, תקשורת בין-אישית ותקשורת תוך-אישית. 

לפני שדורשים מהילד להתרכז, לזכור, לקרוא ולכתוב, צריך לדאוג לכך שהתשתית המוחית שלו ללמידה מתפקדת ביעילות. איך עושים זאת? איך משפרים את כישורי הלמידה הבסיסיים של הילד? איך דואגים לא לפגוע בביטחונו העצמי ומעצימים את המוטיבציה הראשונית שלו להצליח? 

מדובר בתהליך הדרגתי ולעתים ממושך. כשם שילד לומד ללכת, לדבר, לצייר ולגזור, עליו לפתח כישור שלא התפתח באופן טבעי או לשנות את התנהגותו. התהליך דורש מודעות, ידע, שיטתיות, עקשנות, חיזוקים וסבלנות. חשוב מאוד שההורים והמורים של הילד ישותפו בתהליך, וקרובים אחרים יהיו מודעים לקיומו, ויונחו איך לעזור ולתמוך. 

היות שאין במוח אזור מסוים המשמש לתפקודי קריאה, אזור אחר לציור ואזור שלישי לפעילויות המוטוריות, וככל שידוע ממחקרים, המוח משלב מערכות מוטוריות  עם מערכות הראייה והשמיעה על מנת לבצע פעולה כקריאה או כתיבה - אזי כל תפישת העבודה  בשיטת רביב מכוונת אל כל מערכות התפקוד של המוח ולא אל אחת מהן. 

האימון בשיטת רביב עוסק:

א. בשיפור התקשורת בין האזורים האחוריים במוח לאזורים הקדמיים; בין האזורים המוטוריים לאזורים הוויזואליים, ולאזורים שאחראים על תפקודי חשיבה גבוהים יותר של המוח. 

אימון מיומנות בסיסית וראשונית זו, בסדר העבודה שלנו,  אנו מכנים אימון מיומנות תנועתית חושית. האימון נעשה בעזרת תרגילים מוטורים וחושיים הדורשים תיאום בין אזורים שונים במוח, בשילוב מאמץ קשבי הן מבחינה ויזואלית והן מבחינה שמיעתית.

תרגילים אלו נעשים בתבנית מוגדרת ובעזרת פעילויות כמו ג'אגלינג ומשחקי כדור. ד"ר ג'ון רייטי, נוירופסיכאטר מאוניברסיטת הרווארד, טוען כי המחקרים העדכניים של המוח מובילים למסקנה כי המיומנויות הקוגניטיביות התפתחו מהתנועה ועדיין תלויות בה. מכאן הוא מסיק שהנתיבים המוטורים במוח  הכרחיים לא רק ללמידה, אלא הם  בעצם הכביש הראשי שדרכו עוברים סוגים שונים של מידע. אם יש פער התפתחותי, עיכוב או כשל במערכת זו, אין ספק שהלמידה תהיה קשה ולא טבעית. 

ב.השלב השני עוסק באימון מיומנויות קשב וריכוז, תוך  שמירה על התבנית התנועתית חושית הראשונית שבה התחלנו לעבוד. כלומר, תוך כדי תיאום מוטורי וחושי בסיסי עולה רמת מטלות הקשב ואנו עוסקים באימון ספציפי, הדורש חלוקת קשב, מעבר מהיר בין סוגי תפקודים, מולטי טאסקניג, מיקוד של קשב באלמנט אחד מתוך שניים , קשב ראייתי בפרט, קשב שמיעתי בפרט, קשב קינסטטי בפרט (סוג של קשב המעלה את מודעות הגוף), אימון שבסופו של דבר מפתח יכולת לגמישות תפקודית מצד אחד, וגמישות מחשבתית מצד שני. 

אנשי מקצוע יודעים זה מכבר כי אנשים עם הפרעות קשב סובלים גם מחוסר גמישות במעברים הרבים הנדרשים ביום אחד בין סוגי התפקוד ורמות הקשב המגוונות. נהוג לומר כי הילדים האלה לא אוהבים שינויים, אך חשוב להבין כי השינויים פשוט קשים להם יותר. 

ג. אימון במתכונת משולבת: תנועתי חושי, קשבי וקוגניטיבי. המשמעות היא שנוסף תרגול של מיומנויות חשיבה כגון: חשיבה ברצף, זיכרון ויזואלי, זיכרון שמיעתי, זיכרון עבודה,  תפישת כיוון, עיבוד פונולוגי, תפישה מרחבית, תפישה הגיונית מתמטית, ארגון וסדר, ומיומנויות חשיבה גבוהות אחרות. 

היות שהילד כבר אומן זמן מה במיומנויות התנועתיות, חושיות והקשביות, הוא מצליח לשמרן תוך כדי מאמץ חשיבתי. בסופו של דבר חיי היום יום של הילד מורכבים ממאמץ משולב זה. החל בעובדה שעליו לשבת בכיתה, להקשיב (קשב) למורה, לסקור את הלוח בעיניו (קשב ויזואלי), ולעתים אף להעתיק (פעילות מוטורית) מהלוח או לשכתב את דברי המורה (עיבוד מידע). 

התהליך זה נדמה כפשוט ומובן מאליו אך הוא יהיה קשה מנשוא לילד שהזיכרון הויזואלי שלו, לדוגמה, אינו מאפשר לו  להחזיק מילה בת שבע אותיות בדמיונו  ולכתוב אותה ברצף. כל הקשב שלו יופנה להעתקה, אטית יחסית, של אות אחר אות והזמן שיקדיש לכך ישאיר אותו הרבה מאחור. 

לאחר שהילד מתפקד היטב ברמה מוטורית וקשבית, אנחנו מאמנים אותו בכל אחת מתת-המיומנויות של החשיבה בנפרד, ולקראת סוף הטיפול אף בכמה מרכיבי חשיבה יחדיו. זו הדרך שלנו לגרום לילד לשפר את התשתית, את אבני היסוד של הלמידה, לפני שמתחילים בתהליך הלמידה עצמו.

למידע מורחב: www.rcraviv.com

המציאות מוכיחה שאם לילד היתה תשתית טובה ללמידה הוא לא היה זקוק לטיפול. טיפול מתייחס לשינוי יסודי בגורמים לקושי -  ולא בשינון ולמידה לצורך מבחן. בשלב זה הילד כבר יוכל לקרוא מהר יותר, להבין טוב יותר ולזכור בפחות השקעה של מאמץ. כך יתקרב למה שהורים ומורים מכנים למידה טבעית וזורמת.

כשהילד ירגיש שמה שהיה קשה מאוד נעשה מעט קל יותר, הוא יגייס את המוטיבציה להתמודד גם במקומות שעדין קשים לו, כי תחילתה של תנועה קדימה אחרי חודשים של עמידה במקום, משמעותה לא רק הקלה גדולה, אלא גם דחיפה בכיוון אחד – קדימה 

ישנם מטופלים ובעיקר הורים או מורים, המכנים שלב זה בטיפול "קסם". התיאור הזה כמובן מקסים ונעים לאוזנו של המטפל, אך למעשה מדובר בתהליך עבודה יום יומי ושיטתי על התשתית הנוירולוגית של הלמידה. אם יש משהו קסום בשלב זה, זה הכוחות שהמטופל מתמלא בהם. אבל זו תוצאה של דרך ארוכה ולעתים קרובות לא פשוטה. 

ד. תקשורת בין אישית -  שינויים התנהגותיים. לילדים יש נטייה לספוג הרבה מאוד מהסביבה. אם הם מרגישים שההורים, המורים והילדים האחרים חושבים שהם לא ילדים טובים, קל להם מאוד לאמץ תפישה זו על עצמם ולגדול עמה. 

אחת האינטלגנציות בתאוריית האינטליגנציות המרובות של גארדנר היא תקשורת בין אישית. כאשר הילד מתמודד עם קשיי ויסות וקשב, קשיי עיבוד מידע או זיכרון, אין ספק שהדבר משפיע על התקשורת הבין אישית שלו. 

בשיטת רביב לא מלמדים תקשורת אלא עובדים על המרכיבים שמאפשרים למטופל לפתח תקשורת טובה עם עצמו ועם הסביבה. מיומנות של מודעות עצמית ותקשורת מורכבות מיכולות ויסות ושליטה, מהיכולת לרסן אימפולסיביות, לזכור מאורעות עבר וללמוד מהם -  וכשילדים עם לקויות למידה וקשב משפרים את היכולות הללו, גם התקשורת שלהם משתפרת. 

לפני הטיפול, ילדים היפר- אקטיביים מביעים את הרגשות והמחשבות שלהם בפעולה. תסכולם מתבטא בצעקות או התפרצות אחרת. רצון להשיג משהו מתבטא בפעולה כוחנית (לקיחת הכדור המשחק, לדוגמה). 

לאחר הטיפול, המטופל מרוכז יותר, מווסת יותר, זוכר טוב יותר, כך שהשיפור בתקשורת הבין אישית והתוך אישית הוא פועל יוצא של טיפול מוצלח. 

לדוגמה: ילד לא אלים עם מוטיבציה חיובית יושב בכיתה ומנסה להקשיב למורה על אף קשיי הקשב והריכוז שלו. התלמיד שיושב לידו נוגע בו בטעות במרפקו. הנגיעה מוציאה את הילד מהריכוז בבת אחת. בדרך-כלל, הילד יגיב בדחיפה, צעקה או אפילו מכה. כשנשוחח אתו נבין שגם הוא יודע שזו לא הדרך להתנהג. שהיה עליו לדבר או פשוט לזוז מעט הצידה, ולהמשיך להקשיב למורה. הוא גם יבטיח שזה מה שיעשה בפעם הבאה, אבל במציאות נראה שהוא נכשל פעם אחר פעם. 

למה זה קורה לו?  לא משום שהילד אלים, או רע. הוא  פשוט משקיע מאמץ רב בשמירה על רמת הקשב שלו .כל האנרגיה שמוחו מפיק "נבלעת" במאמץ האדיר שהוא משקיע כדי להקשיב. כל הפרעה, כמוה כרעידת אדמה תחת רגליו. כשהקרקע רועדת הוא יגיב באימפולסיביות של מי שמתאמץ לשרוד, כסוג של התגוננות. במקרה זה, לא נוכל לשנות את התנהגותו בעזרת שיחות וסחיטת הבטחות. 

לילד כזה מעולם לא היתה בעיית התנהגות או חינוך, יש לו בעיה בוויסות עצמי. הדרך הנכונה לסגל את הילד להגיב כפי שהוא יודע שהוא צריך להגיב, היא לגרום לו להיות מסוגל להגיע לרמת קשב וריכוז בפחות מאמץ.  רק אז יוכל להסב את מבטו לעבר הילד שנגע בו עם מרפקו, ולומר לו: "שים לב, זה מפריע לי", ולהמשיך להקשיב למורה. האימון גם הביא אותו למצב של גמישות תפקודית: כעת הוא מסוגל לשנות מיקוד של קשב מנושא אחד לשני ובחזרה, בלי לאבד את הקשב.

לכן לא פעם הורים ומורים נוהגים לומר בטעות שילד שעבר טיפול הפך לילד טוב, שמתנהג בצורה ראויה, וזאת מבלי להבין שהילד תמיד היה טוב, תמיד רצה להתנהג בצורה ראויה, אך לא היו לו משאבים שיאפשרו זאת. 

התפישה בשיטת רביב היא שאם נשפר את כישורי הקשב, הריכוז והלמידה ובדרך נעניק  חוויות הצלחה, חלק גדול מההתנהגויות השליליות של הילד ייעלמו, ועם הזמן הדימוי העצמי והחברתי שלו ישתפר. 

זכור לי במיוחד אב, דיסלקטי קשה באמצע שנות העשרים לחייו שבא אלי לטיפול. הוא הסביר לי, שנולד לו ולזוגתו תינוק. "כשיגדל אני רוצה להיות מסוגל להקריא לו סיפור. זה הכל", אמר. עבדנו במשך קרוב לשנה. התינוק גדל והאב הצעיר הצליח להקריא לו הרבה סיפורים. מה שהיה נדמה כסופו של תהליך התגלה כהתחלה. 

שנה לאחר סיום הטיפול התקשר אלי האב המאושר וסיפר שנרשם ללימודים במכללה. כעת הוא מגשים חלום שבמשך הטיפול לא העז לשתף בו איש, גם לא את אשתו או אותי. זה היה אחד הרגעים המעצבים בהתפתחותי כמטפל. הבנתי שטיפול טוב אינו מוביל את המטופל לשפר רק את הכישורים שלו אלא מוביל אותו לחדור אל קובץ האמונות שלו ולשנותן. במילים אחרות, טיפול טוב מחבר את האדם בחזרה לכוחותיו. אם סיימתי טיפול בילד דיסלקטי כשהוא קורא מהר יותר, מבין טוב יותר את הטקסט, אבל אין לו אמונה בכוחותיו לעשות מה שהוא ירצה בחייו, אז הטיפול אינו טוב מספיק. 

אי אפשר לצערי להעפיל לנקודה הזאת בכל טיפול. אבל תמיד יש לשאוף לשנות את מערך האמונות של המטופל על עצמו. כוכב העל מייקל ג'ורדן אמר פעם: "כל האנשים יכולים לעוף. חלק עפים גבוה יותר, זה הכל". אמירתו יכולה לשמש כמפתח להתבוננות על החיים.

מקור המאמר: http://www.reader.co.il/article/79557/

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008