יום ו' 30/10/2020 | 3:10
 
 
  פארק תמנע   מגדל דוד בירושלים
 > פיתוח מודעות הוראתית

מאת: אסנת ברושי חן

למורה, יותר מכל אדם אחר פרט להורים, השפעה עצומה על התלמידים. מכאן החשיבות הרבה של מקצוע ההוראה ככלל והמורה בפרט. חשיבות זו מחייבת את העוסקים בחינוך לפתח, בשלב הראשון, מודעות הוראתית בכדי להפוך למורה גדול ואפקטיבי. מודעות שלאחר מכן תלווה בעשייה משופרת, מודעת ועקבית.

תחילה יש להבין שהוראה איננה רק מיומנויות (-כלים) אלא, כמו כל דבר אחר, קשורה מחד, למיומנויות, יכולות וכישרון ומאידך, לגישה. החיבור שבין יכולות לגישה עומד בבסיס ההישג הפדגוגי המערכתי והאישי של המורה עצמו.

תהליך האימון מזמין את אנשי החינוך והמורים לבחון את הרגלי החשיבה שלהם  ואת תפיסותיהם לגבי המקצוע (Being) מחד, ואת הרגלי הפעולה שלהם (Doing) מאידך, בכדי להבין את התוצאות שהם קוצרים (Have), שהרי: חשיבה  + עשייה  = תוצאות.

להלן מספר היבטים שיש להתייחס אליהם בפיתוח מודעות הוראתית:

1.    DNA הוראתי. הוראה מחייבת כישרון הדורש טיפוח ועבודה קשה.  גם המוכשרים שמבין  הספורטאים המגיעים לאולימפיאדה מצוידים בכישרון המלווה בטיפוח ועבודה קשה. כך גם בהוראה. כישרון דורש טיפוח, התמדה ועבודה קשה בשכלולו. יתרה מכך, לא כל אחד יכול להיות מורה, בדיוק כשם שלא כל אחד יכול להיות רופא, עו"ד, שחקן כדורגל או קונדיטור. יש צורך בכישרון. בתוך שכך, לא כל מורה הוא מורה אפקטיבי או מורה גדול. המציאות מראה שיש גם מורים בינוניים, כמו בכל מקצוע אחר. ברר: איזה מורה אתה לדעתך? האם יש לך כישרון טבעי מולד למקצוע? האם אתה מטפח את כישרונך? כיצד?

2.    עוצמת הכישרון - כשלמדתם להיות מורים – היו תחומים שבהם הצטיינתם ואחרים שבהם התקשיתם. זה טבעי לחלוטין. לכולנו צדדים חזקים וצדדים חלשים יותר. אולם מורה אפקטיבי מבין את עוצמתו של הכישרון וחשיבותו בהצלחה. הוא איננו מתמקד בלתקן את החסרונות אלא בהעצמת הכישרונות הטבעיים שלו. הוא מרשה לעצמו "להביא את עצמו לתפקיד" על פני ניסיון נואש "להיות כמו כולם" שלא תמיד היא האסטרטגיה הנכונה והמתאימה ביותר בחיים, בכלל.  ברר: מהם הצדדים החזקים שלך בהוראה? מהם הצדדים החלשים? במה אתה ממוקד – במינוף הכישרונות שלך או בהתגברות על החסרונות? מה התוצאות שאתה מפיק מכך? האם אתה ממוקד ונשלט בדחף "להיות כמו כולם"?

3.    הבנת ההבדל שבין כישרון וניסיון. מורים רבים נסמכים על הניסיון שלהם. אולם יש להבין כי ניסיון וכישרון הם שני עולמות שונים. יש להבין כי ניסיון ? כישרון. ניסיון ? הצלחה, ניסיון ? מעוף. הדבר המשפיע על ביצועיו של המורה קשור למבנה האישיות והגישה המתאימים למקצוע. מקצוע ההוראה במהותו נסב סביב נתינה, העצמה, לימוד והתפתחות, אכפתיות, אמפטיה וחוסן אישי. מורים בעלי נתונים אלה ימשיכו להשתפר, ללמוד ולהתפתח בעוד אחרים יתחילו לקמול ולהתייבש לאורך השנים. כולנו מכירים אותם. וזה לא משנה כמה שנים הם במערכת. הם גם המורים הוותיקים שמהם אין ללמוד. ברר: האם אתה ממשיך להתפתח במקצוע? האם נעצרת? מדוע? למה אתה זקוק שיקרה, שיהיה לך בכדי שרמת האנרגיה תעלה ו/או תישאר גבוהה?

4.    אהבת המקצוע. לאהוב את המקצוע מורגש בכיתה הרבה יותר מרמת ההשכלה - תואר ראשון ו/או שני וכמובן מוותק. התלמידים מרגישים וחשים מורה שאוהב את מה שהוא עושה לעומת מורה בינוני ש"בא לעבודה".  יתרה מכך, אין לצפות שעצם ההשכלה תהפוך מורה בינוני למעולה. זה לא פועל כך. ברר: האם אתה אוהב את מה שאתה עושה? האם המקצוע שלך מאתגר אותך? על מה הנך מבסס את הקבלות שלך – מערכות יחסים והישגים או תעודות והכשרה אקדמאית? ובמידת הצורך, כיצד תוכל לעורר חזרה את אהבת המקצוע והסיפוק ממנו?

5.    הוראה היא פיתוח מערכת יחסים. לימוד אפקטיבי עובר דרך עוררות רגשית של התלמיד. זהו תהליך המתחיל בקשר רגשי וכנה בין המורה לתלמיד. וכמו כל מערכות יחסים, לוקח זמן לבנות אותה. אך ברגע שהתלמיד יודע שהמורה "ראה אותו" לא ויתר עליו ומאמין בו אזי נרקם הקשר. נבנית מערכת יחסים המבוססת על אכפתיות ולא על ענישה, כורח וכוח. ברר: האם אני שוקד על פיתוח מערכות יחסים עם תלמידיי? על מה הן מבוססות?

6.    ביסוס ההוראה על התלמידים. מורה אפקטיבי משתמש בצרכים של תלמידיו, בסקרנות הטבעית, בפוטנציאל החבוי, בתחומי העניין שלהם ומפנה אותם לחומר הלימודי. הוא "רואה את תלמידיו" ומתייחס למידע הזה באופן ההוראה שלו. הוא לא עסוק בלעשות את אותו הדבר, כל הזמן עם כל תלמידיו. ברר: האם אתה מחדש או ממחזר? עד כמה אתה יצירתי באופן ההוראה שלך?

7.    שיתוף ולמידה לאחריות. יש חשיבות רבה לשיתוף התלמיד בלמידה. במקום להגדיר לו מטרות ויעדים פדגוגיים, ניתן להגדיר אותם איתו במסגרת תכנית הלימודים כמובן. נשאל את התלמיד: "לאן אתה רוצה להגיע?" "מה התוצאה שאתה רוצה להשיג?". ולאחר מכן, נברר איתו "איך לדעתו ניתן להשיג זאת?". כמובן שיש להיות רגישים ולהקשיב גם למה שלא נאמר – האם תשובות התלמיד אכן שלו או שמא הוא מדבר מגרונו של מישהו אחר? אולי אפילו אתה עצמך המורה. בין היתר, יש לעזור לו לפתח ציפיות ריאליות כלפי הישגיו ולא ציפיות גבוהות מידיי שאי עמידה בהן עשוי להרפות את ידיו. כאן באה לידי ביטוי ההכוונה המורית הקשובה והרגישה לתלמיד עצמו. הנה אותה מערכת יחסים עליה דובר מוקדם יותר.

8.    לימוד הוא תהליך של ביטחון עצמי. תלמידים, כמו כל אדם אחר, מונעים טוב יותר משבחים על פני ענישה. ענישה שוחקת את הלמידה, התלמיד והמורה ולא מביאה להישגים הרצויים.  ברר: עד כמה אתה משתמש בענישה כמדרבן לימודי? עד כמה אתה משתמש בשבחים כמדרבן לימודי? האם אתה משבח בציבור ומול הכיתה או רק באופן אישי?

9.    הסיבות והתוצאות של נוקשות הוראתית. נוקשות מורית לרוב מצביעה על ניהול כיתה גרוע הניזון אולי מפחד לאבד שליטה, מהפחד להיכשל ולהיראות רע בעיניי הקולגות והממונים, אולי אף מחוסר אכפתיות אמיתית, קרירות אוטוביוגרפית ו/או, חלילה, פיתוח איבה ואנטגוניזם כלפי התלמידים. זהו ההפך מבניית מערכת יחסים המבוססת על כבוד ואכפתיות. ומכאן תוביל לשחיקת המורה ולתוצאות לא רצויות מבחינת האווירה בכיתה וההישגים הלימודיים. ברר: האם לדעתך אתה חווה לחץ ושחיקה? מה תוכל לעשות בעניין?

10. היכולת לשים מישהו אחר במרכז. מהות ההוראה היא היכולת לשים מישהו אחר במרכז הבמה מבלי לחשוש להקטנה עצמית כתוצאה מכך. ללמד, לטפח, להעצים ולהקשיב הן כולן מיומנויות שמציבות את המקשיב בצל, ברקע. המיקוד כעת הוא על התלמיד – צרכיו, רצונותיו, יכולותיו, אתגריו ופחדיו. זוהי מיומנות הדורשת מבנה אישיותי מרשים. כזה שאיננו מתקשה ו/או מאויים מעצם הצבתו ברקע. במובן זה מורה אפקטיבי הוא נטול אגו. עליו להיות מסוגל להוביל מבלי להיות ראשון ו/או במרכז. זהו מקומו של התלמיד. ברר: האם האגו שלך שולט בעבודתך? עד כמה אתה מצליח לשים את עצמך ברקע כמורה ולהתמקד בתלמידייך? האם אתה מתקשה בכך? מדוע? מה תוכל לעשות בעניין? האם הנך מבין את הכוח והעוצמה המצויים ביכולת לשים מישהו אחר במרכז?

לאור כל ההיבטים שנסקרו, להלן מבחן מציאות אישי שכל מורה כדאי שישאל את עצמו :

·        מדוע אני במקצוע?

·        מדוע אני נשאר במקצוע?

אם רוב התשובות הן בגלל שזה נוח ומוכר (באזור הנוחות), "אני רגיל" (הרגל) ו/או "לא יודע" (אין סיבה). קרוב לוודאי שאתה יודע מה משמעותם של המונחים שחיקה, תסכול, מועקה ו...התייבשות. זה לא מבשר טובות!

 כלים/ פרקטיקה

להלן שני כלים/ טיפים לחשיבה ופעולה אפקטיבית בכיתה.

1.      בנק הרגשות. ממש כפי שיש לכל מורה חשבון בנק בו הוא מפקיד תשומות בכדי שתהיה לו עתודה כספית למשיכה בעת הצורך, המורה האפקטיבי יכול לנהל בנק רגשות עם תלמידיו כקבוצה ועם כל תלמיד כפרט. בנק הרגשות הוא מטאפורה למידת האמון והתקשורת בקשר. כשרמת האמון והתקשורת גבוהה הקשר יציב, אפקטיבי ומעצים לשני הצדדים.

הקפידו על ההפקדות הבאות לבנק הרגשות:

·        הקשבה

·        הבהרת ציפיות עם תלמידיו

·        יושרה, עמידה במילה ובמחויבות

·        שימת לב לפרטים קטנים

·        אדיבות ואכפתיות

·        פרגון

·        עקביות

הפקדות מסוג זה תורמות ליתרה חיובית. מנגד, ההפקדות הבאות גומרות למשיכה מהחשבון וליתרה שלילית: חוסר אדיבות, תגובתיות יתר, התעלמות מצרכים, חוסר אכפתיות, עלבונות, תיוג (-עצלן, איטי וכד'), איום וענישה. או אז רמת האמון יורדת ואיתה היכולת להשפיע, לתרום ולקדם למידה*

אין ספק שבהתמקדות בבנק הרגשות יוכל המורה למצוא כר נרחב לבניית מערכת יחסים עם תלמידיו והפיכתו למנהיג ולמורה מסוג אחר לרווחת שני הצדדים.

2.      אפקט פיגמליון. מסופר על נסיך יווני, פיגמליון, שפיסל את פסל האישה המושלמת והתאהב בה. קיווה הנסיך בכל מאודו שתקרום עור וגידים. לימים, כך היה והפסל אכן הפך לאישה. והם חיו באושר ...סיפור זה מתייחס לנבואה המגשימה את עצמה. בכיתת הלימוד הכוונה היא לחשיבות אמונת המורה בהצלחת תלמידיו יחד עם אמונה עצמית חיובית שלהם כלפי עצמם. 

כיצד מלמדים פיגמליונית? נוטעים בתלמידים אמונה עצמית, מפרגנים על הישגים, מתאמים ציפיות גבוהות יותר איתם, מאמינים בהם עוד בטרם הם מאמינים בעצמם, מעצימים את הדימוי העצמי שלהם, מתייחסים לכישלון כדבר ליגיטימי להתמודדות איתו ולא כסיבה למעצור ו/או הכאה עצמית. גישה חיובית ומאמינה על פני הרמת ידיים ותיוג תלמידים ככאלה ואחרים. פשוט לא לוותר עליהם.

כמובן שאת שני הכלים שפורטו להלן יש להביא לעשייה הכיתתית בעקביות. על המורה האפקטיבי להיות (To be) הכלי/ התיאוריה על פני הכרת ודקלום התיאוריה. כל שכן להפסיק לחשוב שאין מה לעשות ו"ככה הם פני הדברים" אלא להתחיל להשפיע ולהניע את עצמכם כאדם וכמורה. זכרו, הוראה איננה משלוח יד, היא ייעוד.

ולסיום, היזכרו במורה דגול שהיה לכם:

1.      מדוע הוא נחרט בזיכרונכם?

2.      מה בו השפיע עליכם?

3.      אילו תחושות הוא עורר בכם?

4.      האם אתם הולכים בדרכו ומביאים לידי ביטוי את גישתו ושיטותיו בכיתה שלכם? ואם-לא, מדוע?


מקור המאמר: http://www.reader.co.il/article/27880

חזרה לעמוד הקודם
 
> חיפוש באתר
חפש:
> נותני שירות > הצג בפריסה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות לחדר מורים 2008