מאת: אושרי דביר

אין לך דבר מסובך יותר מנפש האדם !

הנפש, מורכבת מתכונות אשר באו מאפיקים שונים והופכים לדרך חיים. התכונות, באות מדוגמא האישית, שצפה האדם בילדותו, מההיכל הרגשי, מההיכל המצפוני ומההיכל השכלי. כל התכונות יחד מגיעות לכלי המעשה- פעולה מסוימת, דיבור, הליכה... אדם בריא, יודע שיש סדר קדימות לקבלת תכונות אלו לפני מעשה, מבין הוא שהשכל תחילה ואחר המצפון וכו'. אדם לא בריא, יחיה בערבוביה !

ומדוע ?

והלא בר דעת הוא ומבין שצריך שכל תחילה, אלא מי יחליט מהו שכל ומהו רגש  וכן שאר תכונות הנפש

לדוג' :

ילד שיגדל בבית שצועקים אחד על השני ורק כך מבינים מסרים. מבחינת הילד כך צריך לנהוג, זה טבוע בו וזה יחשב אצלו לשכליות. לכן בואו נחקור תכונות גנב ממה מורכב הגנב?

שכל: פיקחות זריזות (לכן יהיה גם בעל חוש הומור גבוה וזה הופך אותו לבעל ביטחון בחברה), דברים אלו מאפיינים גם ילדים היפראקטיביים ADHD .

דוגמא אישית:

1. גדל בבית שאין בו ויתורים על רכוש, אלא זה שלי וזה שלי (כמובן לאו דווקא בפנים המשפחה אלא פחות או יותר, אם לא הכל נגד אנשים זרים למשפחה), הוא ילחם לפעמים עד חרמה, בשביל פרוטות מועטות, לא יוותר לזולת במאומה, בדבר שיחשב אצלו לבעל ערך ואפילו ערך מועט.

2. ובביתו ישנה שמחה אם הצליחו להתחמק מתשלום חוב כגון: חשמל מיסים וכד'

3. כשמבקש משהו מההורים, התשובה הידועה היא לרוב, אין לנו כסף לזה.

רגש:

מתרגל למעשים והמצפון הופך לכהה. יתרונות אלו, יוצרות גנב.

ומניין אנו יודעים זאת – מדרך הטיפול שהתורה מורה לנו: עבד עברי, זהו יהודי שהבעיה היחידה שלו בחיים זו, שהוא נתפס וחוץ מזה אין לו שום בעיה (כמובן זהו לפי ראות עיניו).

ז"א לפי הערכים שספג, הן ע"י דוגמא אישית כפי שהזכרנו מקודם, הן ע"י הרגש הכהה, הן לפי השכל והן לפי מצפונו העמוק והעקום. א"כ רפואת אדם זה, הוא לפי תיקון תכונות אלו. ותיקונו כך:

על הגנב לשלם כפל, כדי שיבין, שלא רק אין רווח במעשי, אלא אף הפסדתי יותר מהסכום שגנבתי (גנבתי 100 שילמתי 200). וידוע שהוצאת ממון זוהי פעולה מאוד קשה בנפש. שכן שמם דמים והדם הוא הנפש.

לכן ישנו פתח לשינוי. ברם והיה ואין לו כסף לשלם, בית הדין מוכרים אותו לעבד.

תהליך זה הינו שיקום לגנב. צריך להביאו להכרה כה עזה, שיכפור במצפונו שלו, דהיינו: שלעולם שוב לא יגנוב.

וזאת מפאת שינוי המהות (מהות האדם תשתנה אך ורק ע"י רכישת חומר קוגניטיבי חדש אשר מביא להעלאת כבוד האדם בעייני עצמו, שיבין "אני יקר ערך כעת, אייני שייך למעשים  ברמה זו". על דרך משל: אדם ששווה 4 יעשה מעשים של 4 אדם ששווה 10 יעשה מעשים של 10 תמיד לפי ערך דרגת כבודו בעיניו ואלמלא זה, לא יועילו שום הבטחות בעולם ואף כאשר מאמין הוא בהבטחותיו, כיוון שעדיין שייך הוא למעשים אלו. ודבר ידוע הוא, שרק אם נשנה ולו במעט את שורש העץ, ישתנו כל הפירות, בלעדי זה, בעל כורחך תקבל, את אותם הפירות).

השינוי יגיע רק אחרי שבירת ה"אגו", כדי שיבין שהוא חסר רציונל של עליונות מסוימת ויהיה כשיר לקבלה (אדם שלא מבין שהוא חסר לא יבין שהוא צריך להשלים ולא ירצה לקבל דבר, כבקבוק פקוק שאי אפשר למלותו ואף אם ירבו בנסיונות, יעלו המנסים חרס בידם, כל עוד פקוק הוא).

לכן נמכר לעבד. עבד אין לו כלום, אפילו באם ימצא יהלום במדבר, שייך היהלום לאדונו,

במידה והוא נשוי יקבל הוא מאדונו שפחה כנענית, להוליד ילדים בכדי שאלו יהיו עבדים ואין לו שום שייכות אליהם, ז"א אפילו גופו לא שלו (אחת מהסיבות שיקבל שפחה, זה בכדי שאשתו הישראלית, תקבל גם היא תיקון. את תיקון הקנאה, שכן בגלל מידה זו היא  גרמה לבעלה לגנוב, "תביא לי תביא לי כמובן בגלל קנאה בחברותיה).

בנקודה זו הגנב מבין שאין לו כלום בעולם וזה ההפך המוחלט ממה שהבין עד כה "שהכל שלו" בתנאי קטן כמובן "עד שאעביר רשות בלילה" דהיינו... אגנוב.

דוגמא אישית לבניית האגו החדש – ידוע שהאדון הקונה עבד זה, היה הנגנב בעצמו. א"כ האיך הוא מסכים לקבלו ? עצם הרעיון לקבלו הוא נגד ההיגיון. כשבא מהחלון בלילה ראינו מהם התוצאות ועכשיו אתן לישון בביתי ?! והלוא מסוגל הוא לגנוב הכל והנזק יהיה כפול ומכופל.

ובכלל מי היה רוצה להיות ליד אחד שגנב לו ? או יותר מזה איך אפשר לחיות באותו בית, עם אחד שהנך נוטר כועס ושונא אותו ?

ניתן להסיק מכך, שהאדם המסוגל להיות אדון לגנב כזה, צריך להיות אדם, מלומד מאוד שאימוץ מוחו מועדף אצלו בהרבה יותר, מאשר אימוץ כפיו להשגת ממון.

וברור לו שאין לו כלום בעולם והכל תחת השגחה פרטית ואם הוזקתי ונפגעתי או נגנבתי זה הכל בהשגחה מדוקדקת פרטנית, ממי שאמר "והיה העולם".

(ידוע המעשה שגנבו ל"חפץ חיים" את הסוסים שלו, מיד יצא אליהם וצעק "זה מתנה, זה מתנה". ומדוע ? כי מי הם שיקחו ואפילו פרוטה ? אם לא שהכריזו בשמי מרום "פלוני צריך להפסיד" לכן: ההקפדה השנאה, הכעס וכו' אין מקומם אצל בעל אמונה והכרה בהשגחה).

נחזור לגנב, אם הגנב חי עם אדם בעל מידות טרומיות כאלו, למשך תקופה של שש שנים, האם ישאר ספק, שלא יספג ויוטמע אורח חיים נפלא זה במיודענו הגנב ?

אכן זוהי הדוגמא האישית, אשר חותמת בליבו את אשר הבין (דוגמא אישית מהאדון שכלום לא שלי. להבדיל, מהבית האגואיסטי שגדל בו וההפנמה שבאמת כלום לא שלי ע"י "כל מה שזכה עבד זכה רבו").

בית הסוהר, המלא בדורינו הינו כחוכה והיתולה כיוון, שאין קשר בין העונש, למעשה.

שערך כבוד האדם ירד בדורינו זה.

לעומת התקופה בה כיהנו הסנהדרין, רק תיקון האדם היה לנגד עיניהם, כפי ציווי התורה.

ולא הענשת הגוף אשר גורמת לאגרסיביות בכל תחום רגיש בנפשו (ה"אגו" שלו אכן נשבר, אך מהיכן ישאף לתקנו ? אם לא משכניו וחבריו המרעים המשמשים לו בעל כורחו, למודל חיקוי. כיאה לאדם השבור נפשית, המוכרח לסגל את אורחות סביבתו כדי לרפא פצעיו) ויוצא כאריה הרעב לטרף שמחזיק עצמו מפאת העונש וזה לתקופה מסויימת כמובן כי שורשו עדיין פגום (ככלל שבידינו: נשארה הדרגה- נשארו המעשים! נשאר אותו השורש – נשארו אתם פירות!).

לאחר פעולות תיקון אלו, יוכל העבד להשתחרר לחופשי, בתור אדם חדש, כמובן עם מצפון חדש של הומאניות והתחשבות בזולת, ע"י כבוד עצמי משודרג ומוערך גבוה בעיניו.

ברם, בכל זאת רואים שישנם מקרים בהם העבד מסרב לצאת לחופשי, מהסיבה "אהבתי את אדוני".

ראו איך אדם שגנב מאדם אחר ללא שום רגש ללא מצפון אנושי ללא התחשבות באדם אחר ע"י הגניבה עכשיו אומר "אני לא יכל לעזוב כי..... אהבתי, אהבתי את אדוני".

וזוהי מהותה של חינוך: ה"דוגמא האישית".

ועכשיו קח הדברים לביתך ולתלמידך, והחל לדגמן אישיות טרומית של אנטלגנטיות, רגש
וכבוד, בתיבול של אהבה, לסביבת מעגל חייך

מקור המאמר: http://www.reader.co.il/article/69543/