מאת: חנה אבן-צור
כמעט כל בית-ספר ומוסד חינוכי המכבד עצמו מתהדר ב"ערכי יסוד" לאורם פועל הצוות החינוכי, מפתח תוכניות לימוד,הכול בהתאם לרוח המוסד. לכל מנהל בית-ספר יש את "האני המאמין" שלו בנושאים הערכיים אותם כל תלמיד (ע"פ משנתו)צריך להפנים.
אם תשאל מהו האני מאמין של מנהל בית ספר ניתן יהיה למנות לפחות מספר פעמים את שורש המילה ע.ר.כ בדבריו, ואם נוסיף ונטריד בשאלה נוספת לגבי מהם הערכים, אזי נזכה לרשימה ארוכה ומגוונת המהווה מכלול של כל הטוב שבעולמנו אותם שואף בית-הספר להעניק לתלמידיו.
בסל הערכים ניתן למצוא: כיבוד אב ואם , עזרה לחלש, והדרת פני זקן ומצוינות, ואהבת לרעך כמוך,ועוד. מה לא נמצא ברשימת הערכים אלו? את הערך שהדחקנו, ששכחנו,שהפך למיותר בעיננו –צניעות.
אם נערוך משאל קצר בין התלמידים מהי משמעות המילה צניעות? או ענווה? ודאי נזכה למבטים תמהים ובוהים. ומדוע לא? כיצד ידעו מהי ענווה או צניעות אם החברה מתעלמת ? ומערכת החינוך אינה רואה בכך חשיבות? הרי אם ננסה להחמיא לתלמיד על היותו עניו, אחת מהשתיים או שיחשוב כי קיללת אותו או שיפרש זאת כ"הלצה" שאינה במקומה.
בעבר מידת הצניעות והענווה הייתה מדד לריסון עצמי, וכשאדם היה " נחבא אל הכלים" ראו בכך מעלה גבוהה ואף ציינו זאת כשמנו את תכונותיו. רבנים ואנשי רוח בתקופות שונות ראו בצניעות דרך חיים.
אך התפוחים שלנו לא נופלים רחוק מהעץ; הם מקשיבים רב קשב לשיחות בין ההורים המתעניינים כמה מפלסים יש בבית, מהו המודל של הרכב האחרון שרכשת, ואם יש די. וי. די בכל חדר. גם בלי משים לב אנו נוהגים לערוך ספירת מלאי כמעט מכנית של כל מה שיש לנו, הכול ברהבתנות לשמה, בגאווה בוטה, ובאמירות של טווס בוגר.
העדר הצניעות והענווה הפכו אותנו לאנשים כוחניים,דורסניים ונפוחים מחשיבות.וילדנו הם הבבואה שלנו.
אבל מדוע נטריד את המורים ומדוע נצפה מהם להנחיל ערך כה חשוב? הרי החינוך מתחיל מבית מתחיל מהחברה . והחברה של היום מאסה בערך הצניעות ,לועגת לצנוע, מזלזלת בעניו ורואה ב"נחבא אל הכלים" ביישן כרוני, חסר חוט שדרה ופראייר נצחי.
האם שמעתם לאחרונה אם המתגאה בבנה על היותו צנוע? האם לאחרונה ראיתם הערה בתעודה של תלמיד הכולל מחמאה על צניעותו?
ממערכת החינוך אני מצפה להחלת הערכים אלו במסגרת "סל הערכים" הבית-ספרי, על מערכת החינוך להפוך את הצניעות לערך נכסף שיש לשאוף אליו, להציג ולשבח את התלמידים הנוהגים בדרך זו ,להטיף בכל דרך לצניעות וענווה ולדכא את מידות הגאווה והיהירות שכל כך מאפיינים את בני הדור.
מתוך אתר חינוך עולמי