מאת: חלי ברק- שטיין
כהורים אנחנו רוצים שהילדים שלנו ילמדו ערכים- יהיו מנומסים, יתחשבו באחרים, יתאפקו, יוותרו ויתחלקו בחפצים שלהם. שלא ירביצו, לא יקללו, לא ישקרו, ולא ישוויצו. שיאהבו את המשפחה, שיכבדו את בית הספר והמדינה. שיעריכו את מה שעושים עבורם. שיהיו חרוצים, הגונים, ואיכותיים. כל הורה יכול להוסיף לרשימת המשאלות את הערכים החשובים לו, שלדעתו יובילו את ילדו לגדול להיות אדם בוגר, מחונך, ומשתלב בחברה.
כשילדינו מתנהגים על פי הערכים שלנו אנחנו מרגישים סיפוק כי הצלחנו בתהליך החינוך, ויש תמורה לעמלנו הרב בגידול הילדים.
מאוד לא היינו רוצים כהורים שילדינו יהיו רועשים, כועסים, משתוללים, חושבים רק על עצמם, לא מנומסים, עצלים, חומרניים, מתפרצים, ילדותיים כפי שהם פעמים רבות לצערינו.
כשהילדים מתנהגים כך אנחנו מרגישים לעיתים שנכשלנו כהורים. שלא חינכנו אותם היטב, שהמאמץ שלנו לא נשא פרי. תחושות הכעס והאשם מכבידות ומתסכלות, ואליהן מתלווה פעמים רבות תחושת חוסר אונים.
בימינו לא ברור, איך מחנכים את הילדים לערכים, ומיהו הגורם המרכזי שמחנך אותם, ההורים או אולי אמצעי התקשורת והחברים. אכן, בעולם המודרני ילדים נחשפים מגיל צעיר להשפעות נוספות מלבד ההורים. המדיה וגם בני הגיל מעבירים מסרים שאינם כה ערכיים. לדוגמא, בטלויזיה ובאינטרנט מלמדים את הילדים שההצלחה יכולה להיות מהירה וענקית, והמזל הוא שיקבע אם תהיה כוכב או מליונר. רוב ההורים היו רוצים להעביר את ערך המאמץ וההשקעה לאורך זמן, לא לוותר גם כשקשה, ולהאמין במימוש עצמי כערך על פני הצלחה חיצונית ושטחית גם אם היא מהירה.
בתחום החברתי- המדיה מלמדת ילדים שמניפולציות, מאבקי כוח, קנאה ורמאות הם חלק לגיטימי מחברויות, ושזה בסדר. וההורים היו רוצים שערך החברות יתבסס יותר על נאמנות, אכפתיות, תמיכה, התחשבות אחד באחר גם במצבי קושי או מאבק.
ההורים יכולים ללמד ילדים להתנהג בנימוס וללא אלימות, ואז הם מגיעים לחברת בני גילם,ושם הערכים שונים, וילדים מקבלים הערכה דווקא כשהם כוחניים, ומעליבים. ומה אז יעשה הילד, באיזה ערך הוא יבחר?
לדעתי, חשוב שהורים ידעו שיש עוד גורמים המשפיעים על החינוך הערכי של ילדיהם.
לא מדובר בתחרות, ומומלץ להורים לא להלחץ מעצם העובדה שהמדיה והחברים משפיעים גם הם. אין טעם להתווכח עם הילד ולנסות להוכיח לו שהאחרים טועים, זה לא עוזר אלא יותר מבלבל. מה שחשוב יותר הוא לדעת כיצד לשלב את כל גורמי ההשפעה כך שהילדים יבנו להם בהדרגה את עולמם הערכי כך שיתאים גם לערכי המשפחה, גם לערכי התרבות סביבם, וגם לערכי בני גילם.
לדוגמא, אם הורים יודעים שבנם או בתם אוהבים סדרת טלויזיה מסוימת, שבה מועברים ערכים לא לרוחם. במקום לנסות לאסור על הצפיה בסדרה, כדאי שגם ההורים יצפו בה מידי פעם, יראו מה בעצם אומרים בה (כי פעמים רבות הורים כועסים או דואגים מבלי באמת לדעת במה מדובר) ואז יפתחו שיחה עם הבן או הבת.
מומלץ להורים לבדוק מה הבינו שאמרו בסידרה (למשל, שהילד המקובל הוא זה שמסכסך בין החברים) וישאלו ומה דעתם על מה שראו . פעמים רבות ההורים יגלו שהילדים מבינים בעצמם שהטלויזיה והחיים הם לא אותו דבר, ושההתנהגות בסדרה היא לקויה. וגם אם לא הבינו מעצמם, זה תפקידם של ההורים. לומר משפטים כמו :"מה לדעתך מרוויח הילד שמסכסך בין כולם? ומה הוא אולי מפסיד?", או "מה את חושבת שמרגיש הילד שהעליבו אותו? איך אפשר אולי לעזור לו?"
שאלות ההורים, והשיחה שינהלו עם הילדים יעזרו להם לגבש את העמדה הערכית שלהם.
כשרוצים לחנך לערכים אין טעם להטיף מוסר, ולנאום נאומים ערכיים
פעמים רבות, מכעס וחוסר אונים הורים פותחים בנאומי מוסר ארוכים. מסבירים לילדים שוב ושוב איך "אתה צריך להתנהג בנימוס ולא להעליב", נותנים עוד ועוד דוגמאות, שואלים שאלות רטוריות מתוסכלות:"איך את לא מבינה שככה לא מתנהגים?!". אולי כך חינכו חלק מאתנו, ואולי גם אנחנו זוכרים איך הרגשנו. בדרך כלל הילדים מבינים מנאומי התוככה שכועסים עליהם, מרגישים אשמים וחסרי ערך, נפגעים בדימוי העצמי שלהם, מתגוננים ואולי מתקיפים חזרה את ההורים- אבל ערכים הם לא לומדים מהתהליך הזה.
הערכים הופכים להיות פלקטים על הקיר, משפטים יפים שקשה לעמוד בהם, ושגם אם רוצים ליישם אותם, לא תמיד ברור כיצד. איך נשארים מנומסים כשמישהו תוקף אותך? איך נשארים חבר טוב לילד שכל שאר הכתה לא סובלת? האם נותנים לחבר להעתיק- האם זו נאמנות או רמיה?
חשוב שכולנו נשאף למוסר אנושי ולא לערכים 'מלאכיים' שאינם ניתנים ליישום
ערכים נוקשים וטוטליים אינם מעשיים בחיים עצמם. אף אחד לא יכול להיות תמיד חרוץ, נעים, מתחשב, תומך ועוד. כולנו בני אדם, ולפעמים אנחנו ערכיים ולפעמים לא.
חשוב שכהורים נדע שילדינו מודעים היטב לכך שגם אנחנו לא מושלמים בערכים שלנו. גם אנחנו מזייפים, מפספסים, מעט משקרים (שקרים לבנים כמובן) מתעצלים ועוד. אין טעם להסתיר. במקום זאת חשוב להראות לילדים כמה הערכים חשובים וכמה צריך להתאמץ כדי ליישם אותם, כמה שיותר.
הערכים אמורים להיות מפת דרכים שתכוון אותנו, הורים וילדים בתוך דילמות החיים. כשאנחנו צריכים לבחור אם להמשיך לנוח מול הטלויזיה או לקום ולעשות את חובותינו- ערך החריצות, והאחריות האישית אמור לדרבן אותנו. כשאנחנו מתלבטים אם להתאמץ עבור מישהו אחר, ערך העזרה לזולת, או ההתחשבות האנושית אמור להדריך אותנו.
אנחנו צריכים לחשוב, לבחור, להחליט לכיוון הטוב והמוסרי- וזו בעצם המטרה העיקרית בתהליך החינוך הערכי.
העזרה המרכזית של ההורים היא לכן לדבר עם הילדים. לדון איתם בדילמות שעולות במהלך החיים, לעזור להם לבחור את הטוב. כך למשל , כשהילדים לא עוזרים בבית, אין טעם לנאום להם שהם לא מתחשבים. צריך מצד אחד לתת להם משימות, ולהדריך אותם ישירות לעזור. ובשיחה הערכית צריך לדבר איתם על נושא העזרה וההתחשבות, לשמוע את דעתם, למה זה קשה ולא מתחשק להם, ובו בזמן לדרבן אותם להתאמץ ולהתחשב יותר
לאור הדברים שנכתבו, אני ממליצה בחום להורים להקפיד להיות רלוונטיים ומשמעותיים לילדים בתהליך החינוך הערכי. לדבר עם הילדים, להראות להם שמבינים את עולמם, את הקשיים וההתלבטויות, ובכל זאת לדרבן אותם להתאמץ ולהיות ערכיים יותר.
ולרגע לא לשכוח שהחינוך של ההורים הוא משמעותי ביותר, ויותר מהמדיה והחברים הם יכולים להשפיע מתוך האהבה והקרבה שיש להם לילדים. הם רואים את 'התמונה הכוללת' של הילד וסביבתו, ויכולים להדריך אותו בהדרגה להתנהגות ערכית.
פרוט בנושא החינוך לערכים בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע'
בינתיים -שיהיה בהצלחה, ובהנאה...
חלי ברק - שטיין
פסיכולוגית חינוכית מומחית. יעוץ להורים, משפחות וזוגות. מחברת הספרים: 'בגובה העיניים', 'תקשיבו לי רגע', 'כשהילדים יוצאים מהבית'
