מאת: מוטי לקסמן

"אדני, שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך" (תהלים נא, יז), אומרים המתפללים לפני תפילת העמידה [1] בשלוש תפילות היום [2]. בתפילת מנחה בשבת ובתפילות הימים הנוראים ושלוש הרגלים, לפני הוצאת ספר התורה, קורא שליח הציבור: "ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך" (תהלים סט, יד).
אמירות אלה מסכמות בקצרה את המושג המקובל, "תפילה": פנייה אל אלוהים כדי לפאר את תהילתו ולבקש שהוא ייענה לבקשות המתפלל.
מרכיבים אלה של ה"תפילה" מועצמים מאוד בימים הנוראים בהם גודשים המתפללים את בתי הכנסת [3]. לכל אחד טעמים משלו להגעה לבית הכנסת, יש כאלה שמניחים ש"תפילה" היא אחד המרכיבים לביטול גזירה [4] אחרים מניחים ש"תפילה" נחשבת לאחד הדברים המיטיבים עם הנשמה [5].
וודאי יש טעמים נוספים המסבירים את ריבוי המתפללים בימים הנוראים. אבל, כפי שמשתמע מן הפתיחה, הציפייה המסורתית היא שיהודי יתפלל מידי יום ביומו [6], מצווה זו חלה גם על אישה גם על עבד [7]. אכן, ל"תפילה" מקום מרכזי ביהדות [8].
לכן ברורה גם הדרישה: "צריך אדם להשכים לתפלה שאין לך גדולה מן התפלה" (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת מקץ סימן ט).
חשוב לא רק להשכים, אלא צריך להיערך ל"תפילה" לא בקלות-ראש, מתוך אמונה ובשמחה של מצווה [9].
עם-זאת, חכמינו סבורים שגם ב"תפילה" אין להגזים, בבחינת "אמרו רבותינו כל המוסיף גורע" [10], בהתאם, נקבע בהלכה שאין להתפלל יותר מידי ביום, אלא שלוש פעמים בלבד [7].
יתר-על-כן, יש גם המזהירים אותנו: "כל המאריך בתפלתו ומעיין בה, סוף בא לידי כאב לב" (בבלי, ברכות נה א) [11].
אבל, למרות כל הכתובים בזכות ה"תפילה", בא הנביא ישעיהו וטוען, באופן נחרץ, שאין טעם ב"תפילה": "ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע" (ישעיהו א, טו).
האם ישעיהו באמת סבור שאין להתפלל, שאלוהים אינו שומע תפילת בני-עמו?
צריך עתה לדון בפער הנראה בין שתי העמדות כלפי "תפילה".
אבל, לפני שנעשה זאת נבדוק מתפללים אחדים במקרא.
המונח הראשון המתאר פנייה של אדם לאלוהים הוא "לקרא בשם ה'".
הראשון המתואר במונח זה הוא בנו של שת [12]: "ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם ה'" (בראשית ד, כו) [13]. קריאה בשם ה' מתארת גם את אברהם (בראשית יב, ח), יצחק (בראשית כו, כה) ומשה בפנייתם אל אלוהים (שמות לד, ה). המשותף לכל הקריאות האלה הוא שזו פניית יחיד לה' ולא מסופר מה תוכנה.
לעומת-זאת, אליהו ונביאי הבעל קוראים לאלוהים (מל"א יח, כד-כו), ומטרת הפנייה היא להצית את העולה אשר על מזבח. אף ממשיכו של אליהו, הנביא אלישע נדרש על-ידי נעמן לפנות לאלוהים בקריאה, הפעם כדי לרפא אותו מהצרעת (מל"ב ה, ח-יא).
המונח השני המתאר פנייה של אדם לאלוהים הוא הפועל 'להתפלל'.
אם זה לבקש ריפוי [14], הפסקת מפגע ביחיד או בעם [15], הצלת העם מאויבים [16] או להודות לה' [17].
המשותף למגוון הפניות לה', שהן כולן מפי או באמצעות יחיד וללא נוסח נתון מראש.
סביר להניח שנתון זה מתאר את הזמן לפני ריכוז הפולחן על-ידי הקמת בית המקדש.
ואכן, שלמה מדבר בלשון רבים [18].
וכאן, נחזור אל הנביא ישעיהו. הרי תפילה היא צורך בסיסי של אדם.
והרי ראינו לעיל שתפילה היא חובה על כל יהודי, האם ישעיהו מתנגד לכך, שולל זאת?
לטענתו התפילה אינה מתקבלת כי העם מתנהג כסדום ועמורה (ישעיהו א, י-כג).
ואפשר לשער כוון נוסף, בשלב שתפילה הפכה לנוסח כללי אבד הקשר המתחייב בין המתפלל לדבר התפילה.
במלים אחרות, ישעיהו דוחה את תפילת המתפללים, כי לדעתו זו אינה תפילה אמיתית. התפילה אינה נובעת מהתארגנות חדשה, מעמדה, מהיערכות לפעילות.
אלה מלים בלבד, ומלים בלבד אינם תפילה!!!
אילו ישעיהו הנביא היה מתנבא היום האם דבריו היו שונים?
נבדוק.
כיום, התפילה הרגילה מתנהלת בבתי הכנסת בקריאה מתוך הסידור בכל ימות השנה או מתוך המחזור בימים הנוראים.
האם צריך "לבטל" את חובת התפילה?
נשאל אחרת, האם אפשר לחייב אדם להתפלל?
האם אדם שבא לבית הכנסת אינו מתפלל?
לכאורה שאלה מוזרה, אם-כך, נפרט: האומנם הקריאה בקול או בלחש מן הכתוב בסידור או במחזור היא תפילה?
הרי מהי תפילה, אם-לא: "פניית האדם אל כוח על-טבעי כדי שימלא את משאלותיו" [19].
במלים אחרות, תפילת אדם אמיתית היא פנייה אישית של המתפלל.
האומנם רק בקריאה, בקול או בלחש, מן הכתוב בסידור או במחזור מתהווה פנייה אישית של המתפלל?
נחזור ונשאל, האם אפשר לחייב, או לאלץ אדם להתפלל באופן שזה יבטא פנייה אישית?
נחזור רגע למקרא.
חנה העקרה מתפללת לה' מתחננת לבן ונודרת נדר: "ה' צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו" (שמ"א א, יא). אבל, היא כנראה מבטאת דברים רבים נוספים, על-כן, מציין הכתוב: "והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה'" (שם, יב). מה אמרה איננו יודעים. אבל הכתוב יודע לספר על האופן בו היא התפללה, וזה די לא נפוץ במקרא: "והיא מרת נפש ותתפלל על ה' ובכה תבכה" (שם, י) וגם "וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע" (שם, יג). חנה אינה קוראת תוכן נתון. היא בוכה, והחשוב, דבריה יוצאים היישר מליבה. האם יש תיאור מהימן יותר לתפילה כנה ואמיתית?
נבחן דוגמא נוספת.
משה דיבר רבות אל ועם אלוהים, על כך מסופר במאות פסוקים [20]. שיח משה ואלהים כולל גם פניות שהן בבחינת "תפילה" כלומר משה פונה אל אלוהים ומבקש למען העם [21].
אבל יש נוסח אחר של פנייה שהוא שונה ומיוחד, הפנייה מבוטאת בשורש צע"ק.
שורש זה מופיע שלוש פעמים בהקשר לפנייה של משה אל ה'.
בפעם הראשונה כאשר משה מבקש לבטל את מכת הצפרדעים [22]. הפעם השנייה היא בתגובה לתלונות העם [23]. הפעם השלישית היא המעניינת ביותר: משה צועק בפנייתו לאלוהים כדי להציל את אחותו מרים מן הצרעת שפשטה בידה [24]. צעקה זו ונוסחה "אל נא רפא נא לה" מבטאים לדעתנו את המעורבות הרגשית החזקה של משה. מרים האחות הבכורה, זו ששמרה עליו בהיותו בתיבה והיא שארגנה שהתינוק משה יינק משדיי אמו [25], האחות הזו בסכנה. משה בכל יישותו מתחנן, זועק לריפויה. היש תפילה כנה מזו?
כלומר, תפילת חנה לבן, וצעקת התפילה של משה מתארים את התפילה האמיתית ביותר.
חנה ומשה מתפללים באופן העמוק של המילה. אף אחד אינו מחייב אותם.
יש להם צורך פנימי חזק.
מכאן, כאשר המתפלל מחזיק בידיו סידור או מחזור והוא רק קורא בו, אין זו תפילה.
אבל, אם חלק מן הכתוב בתפילה מסוימת או בקטע בתפילה, אם פסוק או אפילו מילה מעוררים במתפלל בכי או צעקה או התרגשות או הרהור זה אומר שליבו מלא כוונה וכל ישותו אכן מבטאת תפילה. במצב הזה הנאמר יוצא לא רק מהגרון אלא מתוך עמקי הלב, מהנשמה ומכל כוליות המתפללת או המתפלל.
מכאן שאדם אינו יכול להתפלל באמת, אם אינו חש צורך לכך.
יתר-על-כן, תפילה כנה, תפילה אמיתית אינה ציפייה שאחר יעשה משהו בשבילך, ללא מעורבות שלך. כלומר, תפילה שאין עמה מעורבות ומחויבות אינה תפילה.
תפילה ממש, זו היערכות שלך לנקיטת עמדה, לפעילות, להתנהגות [26].
מי ייתן ובראש השנה וביום הכיפורים כל מתפלל וכל מתפללת יגיעו לבית הכנסת מתוך בחירה ומתוך צורך. ובשעות התפילה הם ימצאו בתוך ספרי התפילה הרבים והארוכים, את הקטעים, את הפסוקים או את המילים שלהם. את הנאמר שמבטא בשמחה ובאהבה מעורבות, מחויבות ו"צעקה" שנובעת מן הלב ומכל הישות לשנה טובה.
ואם כך יתפללו, אכן שנה טובה תהיה.
אמן, כן יהי רצון.

הארות והבהרות במקור המאמר בקישור המצורף
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי