מאת יעל גוראון  
 
אם רוצים שמורים יהיו מנהיגים חינוכיים בכיתותיהם ובבית ספרם - ורק מורים כאלה יוכלו לשנות את החינוך - יש לתת להם שלושה תנאים לפחות

לא כל מורה הוא מנהיג. מנהיגות אינה תכונה נדרשת בראיונות עבודה להוראה או בכניסה להכשרת המורים. בשעה זו, של "משבר ביקושים" להוראה, דרישה כזאת רק תחריף את המצב. ועם זאת טוב לחשוב שמורים הם מנהיגים, לכל הפחות מנהיגים בפוטנציה.

מבחינה פורמלית מורים בעבודתם ממונים על קבוצות תלמידים. הם פועלים במרחב שבו הם בעלי הסמכות והכוח. מתוקף תפקידם עליהם להשליט סדר ולהוביל מהלכים חינוכיים ולימודיים בכיתותיהם. מבחינות מסוימות תפקיד המורה, ובמיוחד תפקיד המחנך, יכול להוות עמדת מנהיגות בקבוצה. אמנם לא התלמידים הם שבוחרים את מוריהם, אבל התלמידים זקוקים לדמויות מכוונות ונענים להן כאשר הם פוגשים בהן. ואכן, מורים רבים ממצים את ההזדמנות שהתפקיד נותן להם; הם מעוניינים במנהיגות ומגלים אותה. המוטיבציה להוראה אינה רק – כפי שטוענת דעה המונית – שעות נוחות וחופשות, אלא גם ובעיקר רצון להנהיג צעירים לקראת אפשרויות חדשות, להשפיע עליהם לטובה, להגיע אתם למפגש משמעותי.

בהיותי מורה מקצועית, מחנכת, רכזת שכבה ומדריכת מורים פגשתי מורים רבים שהם "מורים מנהיגים" – מורים בעלי יכולת "לעשות" חינוך והוראה מעצבים. השאלה הגדולה היא מהם התנאים המצמיחים מורים-מנהיגים ומשאירים אותם בכיתות ובבתי הספר לאורך זמן. אני סבורה שדרושים לפחות שלושה תנאים כאלה.

תנאי ראשון הוא שינוי דימוי המורה ושינוי הציפיות ממנו. מנהיגות חייבת לקבל הכרה חברתית. קשה לקיים מנהיגות כאשר היא מוכרת במרחבים מסוימים בבית הספר – בכיתות – ואינה מוכרת במרחבים אחרים בבית הספר ומחוצה לו. אם רוצים לחזק את המנהיגות החינוכית של המורים יש לשמור על רציפותה. לשם כך יש לשפר את תנאי עבודתם של המורים – בעיקר משכורת מכבדת וסביבת עבודה סבירה. מנהיגות מורית אינה אפשרית כאשר השכר מבזה – וידוע היטב ל"מונהגים" – והסביבה אינה מאפשרת מפגש עם תלמידים.

יתר על כן, גם הגדרת תפקידו של המורה חייבת להשתנות כדי לאפשר לו מנהיגות. בארגון בירוקרטי שמטרתו העיקרית היא הכנה לבחינות בגרות, המורה אינו אלא פקיד או כלי. רק ציפיות מצד קהילת בית הספר ומצד מנהלי בתי ספר לפגוש אצל המורים חדשנות, יצירתיות ואומץ ליצור ולהוביל שינויים יאפשרו התפתחות של מנהיגות מורים. הדימוי החברתי והעצמי של המורה קשור אפוא למעמדו הכלכלי, לתנאי עבודתו, להגדרת תפקידו ולמארג הציפיות ממנו.

תנאי שני להתפתחות המורה כמנהיג חינוכי קשור להכשרת המורים הטובים ביותר במערכת החינוך. מפתה לחשוב שתכונות של מנהיגות הן מולדות, אך חלקן ניתנות לפיתוח במסגרת הכשרת המורים. פיתוחם של "מורים מנהיגים" במסגרת הכשרת המורים מחייב העצמה שלהם כמחוללי שינוי, כלומר מתן אפשרות לחוות את עצמם ככאלה. לשם כך יש לחזק בתהליכי ההכשרה להוראה את הדימוי העצמי והמקצועי של המורים לעתיד, לעודד אותם לנקוט עמדות בנושאי חינוך וחברה, ללמוד מניסיונם של מורים-מנהיגים, ליצור חזון חינוכי ולהמציא אמצעים למימושו. מורים שעברו תהליך הכשרה כזה, מורים מועצמים, ינצלו טוב יותר את המרחב החינוכי המוגבל שלהם כדי "לעשות" בו חינוך משמעותי. כדי ליצור הכשרה שתפתח מורים בעלי פוטנציאל מנהיגותי ותשאיר אותם בכיתות ובבתי הספר, יש להקשיב למורים ולגלות מהם הדברים שמאתגרים ומניעים אותם לעשייה, מה מסקרן אותם, על מה הם שמים דגש בעבודתם, אילו מיומנויות חסרות להם, כיצד הם רוצים להתפתח במקום עבודתם, מהם השינויים הנדרשים לדעתם כדי שיוכלו להוביל תהליכי הוראה ולחולל חינוך טוב יותר ומכוון יותר לנושאים חברתיים.

התנאי השלישי לפיתוח מנהיגות מורים קשור לתפיסת המורים כאנשי חינוך מקצועיים שהם השותפים הראשונים למחקר, לפיתוח וליישום החלטות הנוגעות לחינוך ולהוראה. המורים הם אלה שמתרגמים רעיונות גדולים לשפת המציאות הבית-ספרית. הגיע הזמן להכיר בכך ובמה שנובע מכך. יש לתת למורים מעמד של מומחים בתחומם. מומחיות משמעה הפעלת שיקול דעת מקצועי והשתתפות בקבלת ההחלטות. ידוע שמתן אמון מעודד אנשים להיות ראויים לאמון. בתי הספר ומערכות החינוך המקומיות והארצית צריכים לפעול כמסגרות המאפשרות חשיבה של מורים, היוועצות של מורים, ובמיוחד שימור ידע של מורים ושימוש בו. יש צורך דחוף לפתח מנגנונים ומרחבים של השתתפות רחבה של מורים בקבלת החלטות הנוגעות להוראה ולחינוך, כמו גם למעמדם המקצועי. כך, מורים רבים ככל האפשר ישתתפו בתהליכי הגדרה, יישום ובחינה של המדיניות החינוכית בבתי הספר ומחוצה להם. שיתוף מורים דורש חשיבה מסוג חדש. מי שיעז ללכת בנתיב זה יופתע לגלות מורים בעלי ניסיון רב ונקודת מבט ייחודית, מורים שרק בכיסם נמצא המפתח לפתרון הבעיות הדוחקות ביותר של מערכת החינוך.

פיתוח אסטרטגיה מערכתית לשיתוף מורים הוא סוגיה מאתגרת. התכוונות לקראת שיתוף ומעורבות מורים ופיתוח כלים מתאימים לאפשר אותם יכולים להביא את השינוי המהותי ביותר במערכת החינוך: מורים מנהיגים חינוכיים המחנכים תלמידים למנהיגות חברתית ערכית.

לקראת כתיבת השורות האלה שאלתי תלמידה שלי מה דעתה על הרעיון של "מורים מנהיגים". היא אמרה: "מורה יכול להיות מנהיג, אבל אין הרבה מורים שהם מנהיגים". אני מסכימה. בכל שנה אני מקפידה מחדש להישאר במקומות שבהם אני מרגישה מוערכת, בעלת יכולת השפעה, שותפה ומסוגלת להביע את עמדותיי ולעצב את סביבת העבודה שלי בצורה שתשרת את ערכיי המקצועיים. לצערי, אני חווה בכל שנה מחדש את הכבלים המונחים על יכולתי ורצוני להנהיג חינוכית את תלמידיי ואת בית ספרי. עבודת מורה-מנהיג בבית הספר היא "נגד כל הסיכויים". אם רוצים להפיק מהמורים הנהגה חינוכית ראויה יש לשנות באופן מערכתי את התנאים שבהם הם מורים.

יעל גוראון היא מורה, מחנכת ורכזת שכבת י"ב בתיכון אזורי הרטוב 
 
מתוך אתר הסתדרות המורים